"ארצות הברית היא כמו מיחם עצום. ברגע שמדליקים את האש תחתיו, אין גבול לאנרגיה שהוא יכול לייצר".
- וינסטון צ'רצ'יל
"באלוהים אנו בוטחים, השאר משלמים במזומן".
- שלט פופולרי בחנויות ובתחנות דלק
הקדמה
בקיץ 2009 הייתי במרחק נגיעה מארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות והרגשתי כמו משה בהר נבו; צופה עליה בתסכול מקרוב, רואה את הדגלים עם הפסים וחמישים הכוכבים מתנפנפים ברוח, אך לא יכול להיכנס אליה. באותו קיץ, הגשתי בקשה לוויזה אך קיבלתי סירוב בגלל שהייתי חייל משוחרר טרי ובלי משרה קבועה. נאלצתי להסתפק בקנדה ואת החלום האמריקני לדחות בכמה שנים. מאז, כמו ישראלים רבים אחרים, אמריקה ליוותה אותי כמעט בכול מקום. הרי ישראל היא "המדינה ה-51". למדתי על ההיסטוריה האמריקנית בתיכון ובאוניברסיטה, ראיתי את מיטב הסרטים ההוליוודיים, עקבתי אחרי כמה סדרות, וקראתי לצערי מעט מידי יצירות ספרותיות אלמותיות. ניסיתי לחוות את ארה"ב מבלי להיות בה, אך אין תחליף לדבר האמיתי.
9 שנים אחרי, ניסיתי את מזלי שוב ופקדתי פעם נוספת את הקונסוליה האמריקנית בתל אביב, אחרי מילוי מפרך של הטפסים לקבלת הוויזה. הייתי דרוך ולחוץ, למרות שלא באמת הייתה לי סיבה לכך. הגעתי מצויד בשני תארים אקדמיים, משרה מכובדת בעיתון ובגיל שבו בדרך כלל לא נוסעים לגרד כמה גרושים ב"עגלות".
להפתעתי, מעבר לתוכניות הטיול ומשך השהייה, לא נשאלתי על משהו נוסף. "שתיהיה לך טיסה נעימה", אמר לי אחד מהפקידים שבחן אותי ואת בקשתי. לא עיכלתי את זה תחילה, אבל קיבלתי את כרטיס הכניסה המיוחל! אושר צרוף התפשט בכל גופי, החלום התחיל לקרום עור וגידים. ההכנות לטיסה החלו רשמית.
תחילת המסע - ניו הייבן (New Haven)
אצלו התארחתי בימים הראשונים. כשהוא ואישתו נסעו יותר מ-8 שעות לטורונטו כדי לבקר אותי, הבטחתי להם ביקור גומלין, ועמדתי במילתי. בהנחה שחלק מהקוראים לא מכירים אותה, ניו הייבן היא עיר ירוקה ושקטה שנמצאת בערך באמצע הדרך בין ניו יורק לבוסטון, שעתיים וקצת לכל כיוון, בהנחה שאין פקקים.
העיר השנייה בגודלה בקונטיקט, ביתם של כ-130 אלף תושבים, מפורסמת בזכות אוניברסיטת ייל היוקרתית, שנמצאת ממש בליבה, וגם בזכות העובדה שהיא מקום הולדתו של הנשיא ה-43, ג'ורג' וו. בוש. נראה כאילו ניו הייבן היא חלק משמורת טבע אחת גדולה - היא מוקפת בפארקים וביערות קטנים. חופיה מסולעים בחלקם ונשטפים על ידי האוקיאנוס האטלנטי. זהו הנוף הנשקף מאיסט רוק פארק, הגבוה ורחב הידיים. הוא אידאלי לפיקניקים ולכל פעילות חברתית.
 |
| תצפית על ניו הייבן |
 |
| מרכז ניו הייבן |
מרכז העיר, שהוקמה ב-1638, בנוי בסגנון אנגלי-קולוניאלי כיאה לאופי הבנייה של המאות ה-17 וה-18 בעולם הישן. ישן לצד חדש - ליד גורד שחקים תמצאו מבנה נמוך בהרבה, אך עם ותק של 200 או 300 שנה לפחות. כך גם ייל הוותיקה שהוקמה ב-1701.
המבקרים הישראלים/ היהודים בוודאי יופתעו לדעת שהמוטו שלה הינו בעברית: "אורים ותומים". הסיבה - שפת הקודש נחשבה בעיניי מקימי המוסד כשפה קלאסית, והסטודנטים חויבו ללמוד אותה במשך תקופה.
אוני' ייל היא סוג של אוטונומיה. יש לה שוטרים משלה, שאטלים אקסקלוסיביים, חנויות ממותגות ואף גלריית אומנות שליקטה יצירות מכל העולם ולפי תקופות. הקמפוס הישן ינחית אותכם באנגליה או בהולנד. חלק מהמבנים נראים כמו טירות גותיות, והאחרים - כמו בתים מימי הביניים. הספריות שלה - חלומו של כל סטודנט או אינטלקטואל, עם אולמות קריאה גדולים שכוללים מיליוני כרכים. בשבילי האוניברסיטה צעדו כמה זוכי פרס נובל, נשיאי ארה"ב, בכירי ממשל וצבא, עיתונאים זוכי פרס פוליצר, מדענים דגולים ושחקני תאטרון וקולנוע. כל אלה היו פחות מ-10% מכלל המועמדים שהצליחו להיכנס לשערי הקמפוס כתלמידים מן המניין.
שלושה דברים בולטים בכל זאת תפסו לי את העין: המחאה נגד השופט ברט קבאנו ברחבי הקמפוס (כמה נשים טענו שהוא תקף אותן מינית בהיותו סטודנט בייל לפני 30 שנה), על לוחות המודעות היו תלויים בפונט ענק שמות הנשים; תערוכת פוסטרים של פת"ח והחזית העממית לשחרור פלסטין שהציגה מחבלים כמו אבו ג'יהאד (סגנו של עראפת שחוסל בתוניס); פסל "שולחן הנשים". יצירה אמנותית פמיניסטית שהציגה את מספרי הסטודנטיות (הדי מעטות) משנת הקמתה של האוניברסיטה ועד 1990. הפסל כוסה בשלל פרחים.
 |
| פסל הסטודנטיות |
 |
| ספריית אוני' ייל |
חזרה לעיר. מחפשים מקום נחמד לטייל בו בכל שעות היום? כדאי שתגיעו לטיילת החוף של ניו הייבן. היא נעימה ושקטה, לאורכה פרושים מתחמי משחקים כמו כדורעף וטניס שולחן, עצי צל צמחייה וגשרים אל החוף שחוצים אותה. הייתי שם בשעות בין ערביים כאשר השפל היה בשיאו. אני והדוד הלכנו כמה עשרות מטרים אל סלעים שבדרך כלל מוקפים במים. בדרך פגשנו להקות של שחפים ואווזים שלא ממש התרגשו מבואנו. במרכז הטיילת מוצבת אנדרטה לזכר חללי העיר שנפלו במלחמת וייטנאם עם מפה של המדינה האסייתית וכיתוב רב משמעות: All gave some, some gave all (בתרגום חופשי: כולם נתנו משהו, היו כאלה שנתנו הכל). מקום נוסף שכדאי לבקר בו הוא מוזיאון הטבע פיבאדי השייך גם הוא לאוניברסיטת ייל (Yale Peabody Museum of Natural History). הוא אמנם צנוע יותר ממוזיאונים דומים בניו יורק ובוושינגטון, אך לא פחות מעניין מהם. חלק מהתערוכות מתמקדות בבעלי החיים, הצמחים והמחצבים של קונטיקט.
 |
| טיילת חוף ניו הייבן |
התחנה הראשונה מחוץ לקונטיקט הייתה עיר נוספת שמאפיינת מאוד את מדינות ניו אינגלנד - העיר הקטנה ניופורט (Newport) שמתגוררים בה קצת יותר מ-24 אלף תושבים. הדרך אליה הייתה בדיוק מה שחיפשתי באמריקה של תחילת הסתיו או ה"קיץ האינדיאני": עצים שכאילו נצבעו בצבעים עזים של אדום, כתום, צהוב והשילוב ביניהם. הייתי בטוח שהשלכת תהיה יותר משמעותית, אך חלק נכבד מהעצים היה עדיין בצבע ירוק ועם רוב העלים. הנוף היה פסטורלי מאוד; עיירות קטנות וציוריות שחלקן נחבא בתוך החורש, אגמים, נהרות, הרים ויערות. טבע כמעט פראי. ניופורט עצמה נמצאת על האי שגם נושא את שמה של המדינה. היא מחוברת ליבשה באמצעות שני גשרים ענקיים ורחבים, שאחד מהם חוצה בדרך גם את האי היותר קטן של העיירה ג'יימסטאון. מימי האוקיאנוס שמתחת היו משובצים בסירות מפרש, יכטות ואף בכמה ספינות נוסעים גדולות. חבל רק שהשמיים היו מעוננים, מה שצבע הכל באפור. הגשם רק חיפש שעת כושר מתאימה לרדת.
כאמור לגבי ניו הייבן, ואף יותר, גם בניופורט מקבלים הרגשה של בריטניה. מה שהחזיר אותי בכל זאת לארה"ב אלה היו ניידות המשטרה, הכבאיות, לוחות הרישוי וכמובן הדגלים עם הפסים והכוכבים. היא נוסדה ב-1639 ויחד עם המדינה, הייתה האחרונה מבין ה-13 שהצטרפה לפדרציה הצעירה ב-1790 לאחר שאישרה את חוקתה. בתיה בנויים מלבנים אדומות או מעץ והם לכל היותר מתנשאים לגובה של שתיים או שלוש קומות.
 |
| רחוב טיפוסי בניופורט |
מה שהיה מיוחד בה הוא בית הכנסת טורו (Touro Synagogue) או בשמו העברי "קהל קודש ישועת ישראל". מדובר בבית הכנסת העתיק ביותר באמריקה הצפונית מהתקופה הקולוניאלית שעדיין קיים ולעתים פעיל. הוא נבנה בשנים 1763-1759 על ידי יצחק דה-טורו, סוחר אמיד ומנהיג קהילה שהיגר מאמסטרדם. במקום זה אישרר הנשיא הראשון ג'ורג' וושינגטון את הסובלנות הדתית ל"ילדי אברהם". בתחילת המאה ה-19 היה המקום סגור, בעיקר בגלל מיעוט מתפללים, אך לפני כ-50 שנה הוכרז בית הכנסת כאתר היסטורי שיש לדאוג לשימורו. גופי התאורה, כולל הנברשות הישנות והגדולות, הוסבו לחשמל והתורה נשמרת מאחורי זכוכית ששומרת על האקלים בארון הקודש, שנשתמרה בו הפרוכת המקורית.
 |
| בית הכנסת טורו |
 |
| בית הכנסת מבחוץ |
ניופורט היא גם עיר נופש לעשירים או לכל הפחות לאנשים שמתפרנסים היטב. יש לה כמה מועדוני יכטות, בתי קיץ, ואחוזות מפוארות ומנקרות עיניים. אחת מהן אגב, נקנתה לא מזמן על ידי הקומיקאי ומנחה הטלוויזיה המפורסם ג'יי לנו בכ-30 מיליון דולר. כדי לראות את כל זה לקחנו את אחת האטרקציות של העיר: נסיעה בפורד מודל 1924 בין הפארקים, האחוזות וקו החוף הסלעי של האי.
 |
| עם הדודים בפורד מודל 1924 |
אם אתם מגיעים בסתיו או בחורף כדאי להתלבש בבגדים חמים כי הרכב פתוח לכל כיווני האוויר. האחוזות והווילות לאורך הדרך הראו לי מה אפשר לעשות כשיש לכם הרבה כסף. פה גם התגוררה משפחתה של ג'קלין לי בובייה, לימים קנדי.
אולי המייצגת שבהן היא ה"ברייקרס" (The Breakers) של משפחת ואנדרבילט (Vanderbilt), שנכון לתחילת המאה ה-20 הייתה בין שלושת העשירות בארה"ב (יחד עם רוקפלר וקרנגי) והחזיקה בבעלותה קווי ספנות ורכבות. לקרוא למקום הזה "אחוזה" זה להמעיט בערכו. מדובר בלא פחות מארמון בסגנון אירופי אדיר מימדים. קחו קצת מוורסאי, תערבבו את זה עם הארמון המלכותי במדריד, תוסיפו קורטוב מארמון בקינגהאם וארמון החורף בסנט בפרסבורג ותקבלו את הברייקרס. שלוש קומות של אצולה אמריקנית.
האחוזה מוקפת במדשאות יפות, אך היופי האמיתי נמצא בפנים. אולם הכניסה יהפנט אותכם עם תקרה מעוצבת ומצופה בזהב שבמרכזה ציור ענק של השמיים, יחד עם נברשות הזהב הגדולות, עמודי התאורה ופסלים בסגנון יווני-רומי. בכל קומה תמצאו חדר או אולם אירוח שערכם הוא כשל וילה יוקרתית בסביון.
 |
| ה"ברייקרס" בניופורט |
האחוזה מוקפת במדשאות יפות, אך היופי האמיתי נמצא בפנים. אולם הכניסה יהפנט אותכם עם תקרה מעוצבת ומצופה בזהב שבמרכזה ציור ענק של השמיים, יחד עם נברשות הזהב הגדולות, עמודי התאורה ופסלים בסגנון יווני-רומי. בכל קומה תמצאו חדר או אולם אירוח שערכם הוא כשל וילה יוקרתית בסביון.
כשתצאו מהברייקרס תוכלו לטייל בשביל שנמתח לאורך צוקי החוף. שם פגשתי את אחת השקיעות היפות. הערב התחיל לרדת, והשמש הנסוגה חדרה דרך חלונות האחוזות. אורות ראשונים נדלקו באיים באופק.
הרטפורד
ביום הלפני אחרון שלי בקונטיקט נסענו אני והדוד להרטפורד (Hartford) בירת המדינה. היא מרוחקת כ-40 מניו הייבן, לכיוון צפון והדרך אליה מהירה ונוחה. העיר גם מכונה "בירת הביטוח העולמית" בשל הכמות הגדולה של חברות הביטוח הנמצאות בה. מספר תושביה הוא כ-125 אלף והיא מפורסמת בזכות הקפיטול של מדינת קונטיקט, הבנוי בסגנון גותי ועם כיפה מוזהבת, והבית של הסופר המפורסם סמואל קלמנס - המוכר יותר בשם העט מארק טוויין. התחלנו מהבית של טוויין, אליו עברה משפחתו ב-1871 ושם גם נולדו ילדיו.
המבנה של הבית מיוחד - מבחוץ משולבות בו לבנים בצבעים שונים והוא נראה קצת כמו סוודר, אך מבפנים הכל מצופה בעץ, ובגלל שמדובר בפריטים אותנטיים, האור מעומעם עד למינימום ההכרחי. בפינה בקורת הגג כתב טוויין את הספרים המפורסמים הרפתקאות טום סוייר והרפתקאותיו של האקלברי פין. בכל פינה תמצאו ספרים בנושאים שונים, ריהוט עץ מעוצב ממקומות שונים בעולם (כולל כיסא עם כיתוב בטורקית מהאימפריה העותמאנית), תמונות של המשפחה וצעצועים של הילדים מסוף המאה ה-19. אחת ההנחיות המרכזיות למבקרים היא שאסור לצלם בתוך הבית, כנראה בגלל שרוצים לשמור את העניין התיירותי שלו.
 |
| הבית של מארק טוויין, הרטפורד |
הפארק באזור הקפיטול מלא בעצים מסוגים שונים, שחלקם הקטן כבר החליפו צבע לכתום ואדום, במרכזו תמצאו בריכה מלאכותית עם מזרקה, אנדרטאות של מלחמת האזרחים ומלחמות העולם, לזכר בני הרטפורד שנפלו בקרבות וכמובן את מבנה הממשל הנמצא בראש הגבעה. בו נמצא משרד המושל, בית הנבחרים והסנאט של המדינה. הוא נבנה בשנים 1878-1872 וכולל בתוכו פסלים רבים של מדינאים ואנשי דת. כדי להיכנס פנימה יש צורך בתיאום מראש ובימים מסוימים מתקיימים סיורים. הסתפקתי בכמה תמונות מולו.
להבדיל מניו הייבן, הרטפורד נראית יותר "אמריקנית", יש בה יותר גורדי שחקים, ונחצית על ידי מחלפים.
 |
| הקפיטול של הרטפורד |
מוזיאון הצוללות, גרוטון
חובבי סרטי מלחמה אמריקנים? יש לכם זיקה כלשהי לחיל הים? אם כן, בוודאי תמצאו עניין במוזיאון הצוללות בעיר גרוטון (Groton). מדובר למעשה בבסיס צוללות ישן שהוסב למוזיאון, הכניסה אליו חינם והוא מעניין מאוד גם לציבור הרחב. עוד לפני הכניסה תפגשו חלקים שונים של צוללת ובהם הלהבים, גשר פיקוד, טיל בליסטי, מצוף ותותח סיפון. תראו שתי אליפסות; הראשונה - קטנה בהיקף הצוללת הראשונה, השנייה - גדולה (גובה של 30-20 מטר) המסמלת את ההיקף של גוף הצוללות של היום. המוזיאון הוא מעבר לתצוגה "יבשה" של דגמים וחפצים שונים. תוכלו לשבת במעין תא פיקוד ו"לנהוג" בצוללת, להסתכל בפריסקופ אמיתי, לראות סוגים של טילי טורפדו, חלקים של טילים בליסטיים, לצפות בסרטים קצרים מתקופות שונות, ואף למצוא את אות הצוללן הישראלי על קיר בו משובצות סיכות צוללנים מכל רחבי העולם.
 |
| מוזיאון הצוללות, גרוטון |
אך גולת הכותרת היא כניסה לצוללת אמיתית - הנאוטילוס, שחצתה את הקוטב הצפוני והאוקיינוס הארקטי ב-1958, והייתה הצוללת הגרעינית הראשונה בהיסטוריה. היא נמצאת מחוץ למוזיאון, עדיין צפה ומחוברת לרציף. בנאוטילוס תראו הדגמה של החיים בצוללת באמצעות בובות הנמצאות בחדר הפיקוד, חדרי המגורים, חדרי האוכל של המלחים והקצינים, בחדר הקשר וחדר הטורפדו. בכניסה תקבלו מעין מכשיר רדיו שיסביר לכם על כל חלק בו אתם נמצאים. באזור המוזיאון תמצאו גם צוללת יפנית שהשתתפה בתקיפה של פרל הארבור, אך נכשלה ונלכדה.
 |
| צוללת הנאוטילוס |
 |
| תא בצוללות הנאוטילוס |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה