מה העולם יגיד

עוד מימיה הראשונים כמדינה עצמאית חיפשה ישראל לגיטימציה מהעולם: תחילה לעצם קיומה ולאחר מכן למימוש מדיניותה, במיוחד כאשר מדובר במלחמה. ב-1948 היו אלה בריה"מ וגרורותיה שציפו לראות מדינה יהודית סוציאלסטית והתאכזבו. עד 1967 נשענו על בריטניה וצרפת שפחות התחברו לניצחון הישראלי הגדול במלחמת ששת הימים עד כדי הטלת אמברגו של שארל דה-גול, נשיא צרפת, מיד אחריה. 

באותם ימים, כאשר לכל זב-חוטם היה אלבום ניצחון מהודר ומשה דיין ומפקדי צה"ל היו טיטאנים עבריים, ארה"ב התחילה לכבד את המדינה המזרח-תיכונית הצעירה והחצופה ובמידה מסוימת הפכה אותה למדינת חסות שלה. חצי עולם לפחות, שרובו כלל מדינות מתפתחות, מוסלמיות וקומוניסטיות, פנה נגדנו ולנו היה את הגב הרחב של הדוד סם. לא תמיד הדוד הזה היה נחמד, במיוחד כאשר היו ניגודי אינטרסים בינו לבין המשפחה הדמוקרטית היחידה באזור שבו זכויות אדם הן המלצה בלתי מחייבת ויש סכנה ממשית לחיים אם פחות מתחברים לדיקטטור התורן אי שם במידל איסט.   

אומנם אנחנו ממוקמים בלב אזור שבטי ופראי אך אף פעם לא היינו באמת קשורים אליו. הישראלי הממוצע לא יודע ערבית ואין לו שמץ של מושג לגבי החיים, ההיסטוריה והתרבות של השכנים שלנו בתוכנו וסביבנו. ישראל היא מדינת אי במובן הכלכלי והתרבותי של המושג. אנחנו כל כך מזוהים עם המערב עד שלעיתים שוכחים שארצנו הקטנטונת היא רצועה זעירה וחריגה בעולם הערבי והמוסלמי. 

שלא מרצון, הישראלים נושאים על גבם, ושלא בצדק, את חטאי מדינות המערב הנוצריות. למה? אנטישמיות עתיקה שעוברת גלגולים ועדכונים בכל כמה עשורים. פעם היהודים היו עשירים מידי וכיום הם חזקים מידי צבאית וטכנולוגית ועל הדרך שולטים בשטחים שהם עבורי ארץ התנ"ך ונחלת אבותינו ועבור אחרים "שטח פלשתיני כבוש". כך הפך היהודי מייבש הביצות לקולוניאליסט בעיני אלה שהיו מדכאי האוכלוסיות הילידיות הנוראיים ביותר בהיסטוריה האנושית המודרנית.  

אל תזכירו בכיכרות בריסל, אמסטרדם, פריז, מדריד, ליסבון, רומא ולונדון את הימים שבהם חתיכת מתכת יקרה, יהלומים, פולי קפה, בדים ופירות אקזוטיים היו שווים יותר מחיי אדם של האוכלוסייה המקומית אי שם באסיה, אפריקה ודרום אמריקה. כיום האופנה היא להתנער מהקולוניאליזם ולפחות עד לאחרונה להיות ידידותיים במיוחד לפליטים שהגיעו מהעולם השלישי. לא יעזרו כתבי המקרא, הצהרת בלפור ושאר המסמכים ההיסטוריים. 

הפגנה פרו-פלסטינית בצרפת עם טענות ל"קולוניאליזם ישראלי"(צילום: Daniel Cole / AP)   

קולוניאליזם בריטי בקניה. התמונה צולמה ב-1952 (צילום: AP)

מסתבר שלפי אירופאיים ואמריקנים "נאורים" ישראל הקטנה היא מעצמה קולוניאלית שלא מודעת לעצמה. תוסיפו לזה קורטוב אפרטהייד ותקבלו לכאורה מפלצת בסדר גודל של אימפריית רשע עולמית. זו בדיוק הסיבה מדוע ימי החסד שקיבלנו אחרי טבח ה-7.10 היו ספורים. מצער להגיד אבל גם ב-2023 רצח המוני של יהודים לא באמת מזיז משהו לעולם המערבי ושלא לדבר על שאר המדינות. אז מחו שם קצת דמעה, חלק מהמנהיגים גינו את המפלצות בעזה והעולם כמנהגו המשיך לנהוג - עד שישראל החליטה לצאת להילחם על עצם קיומה וביטחונה והגיעו התמונות של ההרס ברצועה וערי האוהלים. 

בימים שבהם הצלב האדום הבינלאומי הוא לא יותר מחברת הסעות של חטופים משוחררים, ארגוני הנשים וזכויות אדם בינ"ל עדיין מתעלמים מאונס ישראליות ורצח ילדים ופעוטות, והאו"ם מתקשה לגנות ארגוני טרור "פלשתינים", מחלחלת ההבנה שעם ישראל לבדד ישכון ואין לו טעם להתחשב בדעת הקהל של הגוים. גם אם נבנה לעזתים בתים מפוארים מארגזי מזון יאשימו אותנו הצבועים עם המוסר הכפול בהרעבה מכוונת של ה"בלתי מעורבים" בעזה. גם אם נילחם בניגוד לכל חוקי הלוחמה באויב ונדאג שחלקים ממנו ישארו בחיים, יפי הנפש המקומיים והעולמיים יטענו שישראל מבצעת ג'נוסייד - המונח השגור תכופות מעבר לים.   

רכב של הצלב האדום בעזה ומחבל חמאס. צילום: Flash90

מעטים מהמבקרים שלנו יודו באמת המרה: העזתים הם כלי משחק קטלני נגד ישראל כדי לגרום לה לוותר וביום מן הימים להקים מדינה "פלשתינית". זוהי קונספציה שרבים ממנהיגי המערב עדיין מתחזקים ולא מוכנים לבדוק את היתכנותה. במקרים מסוימים מדובר במס שפתיים למצביעים המקומיים או למיעוט מוסלמי גדול במערב אירופה, גניבת דעת שנועדה להשיג שקט באזורים מלאי מהגרים או פליטים מארצות האיסלאם שלא בדיוק מתכוונים להתערות בקרב אוכלוסייה נוצרית, סובלנית ודמוקרטית. אז מה עושים? זורקים לאומללים האלה "עצם פלשתינית" כדי להרגיע את דעת הקהל ולהראות כאילו שבאמת עושים משהו. במדינות ערב הפכו את השיטה הזאת לאומנות ומשתמשים בה פעם אחר פעם ב-77 השנים האחרונות.  

ובכלל, דעת הקהל העולמית היא משהו יחסי. יש עמים שלמים שנטבחים אי שם באפריקה או באסיה, והם לא מעניינים את קליפת השום של המצקצקים למיניהם. הרי מוסלמי שרוצח מוסלמי אחר או אפריקאי ששוחט אפריקאי אחר - זה "בסדר". בקושי תשמעו עליהם בדיווחים של כלי התקשורת הגלובליים ולרוב זה יגרור בקושי חצי גינוי מהאו"ם ומילים ריקות ובלתי מתחייבות של עסקני זכויות האדם באמנסטי ובשאר הארגונים המקושקשים שגורפים מיליוני דולרים ומוציאים דו"חות שמאכילים בלוקשים ובקלישאות את מסכני העולם השלישי, אלה שבאמת זקוקים להגנה, הצלה וחיים טובים יותר. אין ולא יהיו להם לעולם את יחסי הציבור של ה"פלשתינים".   

מיליציה חמושה בסודן. צילום: שאטרסטוק   

עיתונאית פרובוקטיבית שנורתה בשוגג על ידי חיילינו בצפון השומרון תפתח את המהדורות של ה-CNN ו-BBC, אך מישהי אחרת כמוה שנהרגה באותו מקום מאש "פלשתינית" תקבל לא יותר מחצי דקה בערוצי החדשות. אף אחד לא ימחה על מותה והיא תיכנס לסטטיסטיקה הנשכחת של עיתונאים שמצאו את מותם בזמן ובמקום הלא מתאים. ככה זה כשאין ציפיות מה"פלשתינים". המציאו אותם כעם במסדרונות ה-KGB עם הקמת אש"ף ב-1964, רוצים להקים להם מדינה בגבולות שהם לא מוכנים לקבל ומתחזקים את מעמד הפליטות שלהם שעובר מדור לדור. עם כזה יחס מפנק ממדינות המערב הנאיביות, למה להם לשפר את דרכיהם ולהתנתק מדרך האלימות, ההסתה והטרור? הרי תמיד יאשימו את ישראל בטבח, ג'נוסייד, כיבוש ויחזרו על המנטרה של "פתרון שתי מדינות לשני עמים". זהו פרצופו האמיתי של העולם שחושב שהוא נאור.  

עימות בארה"ב בין מפגינים פרו-פלשתינים לתומכים בישראל. צילום: Bryan Anselm/The New York Times