"אני חושב שהאמת תמיד פשוטה. היא פחות או יותר חייבת להיות. היא צריכה להיות מספיק פשוטה שילד יוכל להבין אותה. אחרת יהיה מאוחר מדי. עד שתבין אותה יהיה מאוחר מדי".
קורמק מקארתי, מתוך הספר "לא ארץ לזקנים"
הפגנות המוניות נגד ישראל בקמפוסים בארה"ב ובאירופה, איום באי-אספקת נשק לישראל מצד האמריקנים ושורה של מדיניות אירופיות, עתירות דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבינ"ל בטענה של רצח עם, כוונה של בית הדין הפלילי בהאג להוציא צווי מעצר נגד רה"מ בנימין נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט וההכרה במדינה פלשתינית בהובלת אירלנד, נורבגיה, ספרד ומדינות מערביות נוספות. זה עוד לא הסוף כמובן אבל נראה שתיבת הפנדורה האנטי-ישראלית והאנטישמית נפתחה לרווחה דווקא בעיתוי המדיני והביטחוני הכי מורכב מבחינתנו.
המלחמה בעזה ומלחמת ההתשה בגבול הצפון לא קרובות להסתיים ונראה שרב-המרצחים יחיא סינוואר כבר יכול לזקוף לעצמו הישג משמעותי וחסר תקדים מול ישראל. הוא הצליח הרבה יותר מהטרוריסט המזדקן והאנטישמי אבו מאזן שבעיקר נשא נאומי שנאה ברחבי העולם ומאמציו לא נשאו פרי עד כה. המתחרים האכזריים שלו להנהגת הרש"פ הוכיחו פעם נוספת איך עושים את זה "נכון" ושהתוקפנות משתלמת.
"כל האמצעים כשרים". הפגנה פרו-פלשתינית באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק. צילום: Eduardo Munoz
יחיא סינוואר. צילום: רויטרס
יותר מכך, לפי מספר סקרים שנערכו בקרב ערביי יו"ש, אם יתקיימו בקרוב בחירות אז רוב גדול מהמצביעים יבחרו בחמאס. ארגון הטרור הנאו-נאצי הגשים עבורם את המכה האולטימטיבית נגד ישראל, הנוראית ביותר מאז השואה, והצליח למצב את עצמו כקורבן של התוקפנות הישראלית. זה קרה בין היתר בשל כשל הסברתי של ישראל והאנטישמיות שקיבלה צורה של אנטי-ציונות, אך זו אותה הגברת בשינוי אדרת. אין ואקום בעולם.
היכן שאנחנו לא פועלים ומזניחים את הזירות, נכנסים הכסף וההשפעה של סעודיה וקטאר ומטים את דעת הקהל, לרוב הצעיר, נגד ישראל ובעד אויביה בכיסוי של ערכי הפרוגרס שמציבים את ארצנו הקטנטונת עם המדינות הקולוניאליסטיות הגרועות ביותר. וה"פלשתינים"? הם הילידים המדוכאים והמשועבדים שעוברים רצח עם ודיכוי אתני. מי היה מאמין. ישראל הקטנה על ה-20 אלף קמ"ר שלה, שמוקפת באלפי קילומטרים של ארצות מוסלמיות שמדכאות זכויות אדם, היא מדינה אימפריאליסטית אליבא דתנועת ה"נאורים" החשוכים.
חזית נוספת נגד ישראל. שופטי בין הדין לצדק בהאג. צילום: REUTERS/Piroschka van de Wouw
החיבור בין השמאל הקיצוני במערב והאיסלאם הקיצוני שמגיע ממזרח אינו חדש. מדובר בתהליך שנמשך שנים רבות ושבו דורות של סטודנטים עוברים שטיפת מוח בהכוונת דוחא וריאד. הם מתקבלים לאחר מכן למחלקות המדינה וההגנה בארה"ב ומיישמים את האידיאולוגיה הקיצונית על מנת לשנות את מדיניות החוץ והביטחון של ארצם. מה שכבר קורה בפועל ביחס לחולשה שמופגנת מול איראן ופגיעה במאמץ המלחמתי שלנו. הבעיה לא נשארת בגבולות המזרח התיכון כי גם ידי אוקראינה נקשרות במלחמתה נגד רוסיה, כתנאי להמשך אספקת האמל"ח.
אסור לה להפציץ בעומק שטח האויב מחשש להסלמה גלובלית. אם יש משהו שבקייב ובירושלים מצטערים עליו הוא התלות הכמעט מוחלטת בוושינגטון. אמנם טוב וחשוב לקבל גב מהאמריקנים אך יש לכך מחיר כבד של חוסר הגעה להכרעה בחזיתות בשל האופי המוגבל בלוחמה. אוקראינה עדיין מקבלת לא מעט סימפטיה בינלאומית אבל לא הולכים איתה למכולת ומנצחים מלחמה. ישראל למדה את זה די מהר על בשרה.
לוחמי צה"ל בעיר עזה. צילום: אוהד צווינגברג
לוחמים מצבא אוקראינה באזור העיר בחמוט
האינדוקטרינציה הפרו-פלשתינית לא נשארת רק בקמפוסים בארה"ב אלא מתפשטת כמו סרטן למדינות כמו דרום קוריאה ויפן, מדינות שלרוב לא טרודות בנעשה במזרח התיכון. בימים אלה לא מדובר בתופעה רווחת אך אפשר להצביע על סימניה. סטודנטים לשעבר שלמדו במוסדות אקדמיים יוקרתיים בארה"ב לוקחים משם את ה"ערכים" שספגו ומפיצים אותם בארצות האם. אין כאן שום דבר מקרי והכל מנוהל ומכוון על ידי סניפים מקומיים של תנועת ה-BDS וארגונים פרו-פלשתיניים אחרים.
כמו ערביי יו"ש שמשתלטים לאט-לאט אך בעקביות על שטחי C, כך גם גורמים עוינים אלה. יש להם סבלנות ותוכנית פעולה של שנים, אך כמו בשטח גם בחזית ההסברתית נעשה מעט מידי, אם בכלל, כדי להשפיע על דעת הקהל במזרח אסיה. אפשר "לשחק" למשל על המוטיב הנוצרי העמוק שיש ליפנים ולקוריאנים רבים והחיבור לארץ הקודש. אפשר לספר על מוטיביים תרבותיים וקולינריים של יפן וקוריאה החביבים כל כך על ישראלים רבים. לא חסר על מה לספר ולהסביר, אולם כמו בשאר חזיתות ההסברה אין מספיק כוח אדם ומשאבים. למשרד החוץ האומלל שלנו חסרות אצבעות רבות כדי לסתום חורים בסכר הנפרץ.
הפגנה פרו-פלשתינית בסיאול
תרבות ה"סמוך" וה"יהיה בסדר" הביאה אותנו עד הלום במובנים רבים. האתגר הביטחוני וההסברתי של ישראל קשורים בקשר גורדי. מי שמזניח אותם מקבל את ה-7 באוקטובר ואת גלי ההדף הקטלניים שלו ברחבי העולם. יהיו שיגידו, למה לטרוח? הרי גם כך יש רוב אוטומטי נגד ישראל באו"ם ואמצעי התקשורת הגלובליים הגדולים הם חד-צדדיים בכל מה שקשור אלינו. זה נכון, אבל אלה שטוענים זאת שוכחים את הרוב הדומם והניטרלי שניתן לפלס אליו דרך.
לא הכל אבוד. יוזמות פרטיות, כמו פעילות ההסברה חוצת-הגבולות של יוסף חדאד או הראיונות של "הנסיך הירוק" חסן מסעב יוסף, מצליחות ליצור אפקט תקשורתי ואף להיות ויראליות. לבורים שיודעים רק לדקלם סיסמאות של "מהים אל הנהר" אין מה לענות להם כי שני הפעילים האלה מדברים על עובדות ומתבססים על ידע וניסיון אישי. מול השקרים שהולכים וחוזרים כמו גלי הים עלינו להציב חומת פלדה של אמת בלתי מתפשרת ולא לחכות שגורם ממשלתי ירים את הכפפה, זה לא יקרה וגם אם כן אז בצורה מגושמת. בתחתית של תיבת הפנדורה המקורית הדבר האחרון שנשאר לאנושות היה התקווה, והיא בת שנות אלפיים.
יוסף חדאד
