יום שבת, 30 בנובמבר 2024

מילואים בצומת דרכים בלב השומרון

"כשתשאל על אדם, שאל מי רעהו. כי כל אדם יעשה מעשה רעהו".

- רבי שלמה אבן גבירול

תעסוקה מבצעית, בימים אחרים שבהם חמאס וחיזבאללה היו כאילו מורתעים, הייתה אירוע של כשלושה שבועות פעם בשנתיים-שלוש. אתנחתא נחמדה ושוברת שגרה בין אימונים מפרכים בצאלים. יש שיגידו שזהו גיבושון של גברים בגילאי ה-30 ומעלה. השנה האחרונה הייתה שוברת מוסכמות גם בעניין הזה. המודל התלת-שנתי של אימונים ותעסוקות - יוק (מת). המדינה במלחמה שסופה אינו נראה באופק, וגדוד השריון שלי הוא חלק מהשמיכה הקצרה שנועדה לכסות עליה. אנחנו עוד יצאנו יחסית "בזול". 

לוחמי הגדוד סיימו בהצלחה את התמרון בחאן יונס בפברואר וזכו לכמה חודשי שגרה ואזרחות. ישנן יחידות מילואים שקיבלו את צו ה-8 השלישי ואף הרביעי ועברו מהלחימה ברצועת עזה למערכה הקשה בדרום לבנון. הם מגש הכסף שעליו ניתנת המדינה. המגש הזה קטן אך כבד מאוד למעטים שעוד נושאים אותו על גבם העייף והשחוק. 

בתחילת הקיץ כבר ידענו שאת תקופת החגים נעביר על מדי ב' בקו חי"ר בגזרת כפר תפוח שבשומרון. זהו קו קלאסי ללוחמי שריון, תותחנים ושאר רובאי 03. משימות מבצעיות מוכרות לכל מי שנמנה עם יחידות אלה ותפס קווים בסדיר ובמילואים ביו"ש. במילים אחרות, בט"ש - ביטחון שוטף במסגרתו כוחותינו מגינים על הצירים והיישובים בגזרה.   


נוף באזור השומרון

צומת תפוח הוא לב האזור ומקום שידע לא מעט פיגועים קטלניים בעבר, כולל מחבלים שעברו דרכו מצפון השומרון לירושלים וסביבתה או מערבה לגוש דן. האתגר של כל יחידת מילואים שתופסת קו לכמה שבועות הוא ללמוד אותו היטב, וזה לא פשוט כלל. שכר הלימוד משולם בכל יום בסיורים רכובים או בפטרולים רגליים. עד שמתמצאים בשטח ומכירים כל גבעה, ציר וחורבה כבר מגיעים לעל-האש המסורתי של סוף התעסוקה, אז הבית נראה באופק ובעיקר רוצים לסיים בריאים ושלמים.  

כשהגענו למוצב, על השומרון החלו לרדת לילות הסתיו שהציתו כוכבים חרש חרש. עננים הילכו על הדרכים ויצרו קומפוזיציה של חיבור מושלם בין נופי בראשית ליישובים וכפרים מעשי ידי אדם. למעט הרעש שבקע מהכבישים ושירת המואזינים, שנבלעה עם הרוח, המאפיין המרכזי היה דווקא השקט. כל כך קל להתמכר אליו וליהנות מכל רגע ממנו, אך אחרי ה-7.10 אין לנו את הפריבילגיה לכך. כולנו דרוכים יותר ומבינים שכבר אין תרחיש אימים שאינו אפשרי. בכל אחד מימי הקו עשינו מאמצים גדולים כדי להראות למתיישבים שאנחנו נמצאים לצידם ונחושים לטפל בכל פרובוקציה או אירוע פח"ע (פעילות חבלנית עוינת) של האויב.  


אימון הכנה לתעסוקה

איך עושים את זה? פועלים חזק ועם כוחות משמעותיים. מראים נוכחות בכפרים, בייחוד העוינים והבעייתיים שבהם, במקרה שלנו היו אלה ה"ביתות" - ביתא א-תחתא וביתא אל פוקא שנמצאים צפונית-מזרחית לכפר תפוח, שני מוקדי פורענות. בכל יום שישי בצהריים, באופן מתוזמן, יורדים עשרות מתושבי הכפרים להתפרעות השבועית מול היישוב החדש אביתר. ההתעסקות איתם היא משחק ידוע מראש שבו כל צד בוחן את השני. כל אירוע הסתיים כאשר ידינו על העליונה. 

היישוב אביתר  









זריחה מעל צומת תפוח

באותם ימים של אמצע ספטמבר נראה היה שהלהבות של הלחימה המוגבלת בלבנון יהפכו לשריפה אחת גדולה. עוד ועוד יחידות סדיר ומילואים עלו לגבול הצפון ובגדוד הייתה הרגשה שאנחנו הבאים בתור. המג"ד אמר שאת הקו לא נסיים במועדו וכמהלך מקדים החלו לאט לאט להכין את הטנקים מבחינת הכשירות. השמועות רצו כמו סוסי רמת הגולן במרחב הפתוח ואת המתח אפשר היה לחתוך בסכין, במיוחד כאשר אוגדה 98 שבמסגרתה נלחם הגדוד ברצועת עזה, עלתה צפונה גם היא. 


קבלת שבת במוצב

כיצד הם יסתדרו בלעדינו? מערכה עצימה בלבנון בלי הטנקיסטים במילואים על מרכבה סימן 4? זה לא יכול להיות. אחרי מבצע הפעלת הביפרים וחיסולו של חסן נסראללה היה הרבה נחת במוצב שליד כפר תפוח וגאווה להיות חלק מצה"ל הגדול ברגעים אלה. מכל החיילים מי שהוקפץ בסוף צפונה היה דווקא משגיח הכשרות שסופח אלינו לקו ושירת איתי בגדוד הסדיר. נועד לו תפקיד שלישותי ברבנות האוגדה.

בזמן שהמוני בית ישראל הלכו בתלבושת חגיגית וטלית לבית הכנסת של ערב יום כיפור, התארגנו לוחמי הגדוד ליממת הצום והתפילות בדרך שלהם, עם הנשק האישי על הכתף וייתכן שבמשימה מבצעית כזו או אחרת בגזרה. לטובת אלה שהיו פנויים בזמן התפילות, הרחבה המרכזית במוצב הפכה לבית כנסת מאולתר ולראשונה מזה שנים רבות "סגרתי" את החג על מדים. כיפור או לא, המציאות מסביבנו המשיכה ובגלל הקדמת מסיק הזיתים והתקרבות הערבים לצירים וליישובים, הטלפון בחמ"ל הגדודי לא הפסיק לצלצל עם דרישות של החטיבה המרחבית שומרון לשלוח כוחות לטובת הרחקת המוסקים מנקודות אלה.   


הכותב ביישוב אביתר

זה היה גם עיקר ההתעסקות שלנו מאז והילך, משחק של הרבה עכברים ומעט חתולים. במקרים מסוימים אחד המ"פים הגיע איתם להבנות שקטות שחסכו חיכוך מיותר עם מתיישבים ורבש"צים מודאגים. חשבנו שבזה יסתכם הקו? לא ולא. אי אפשר בלי קצת אקשן. בבוקר כלשהו קיבלנו דיווח על גניבת כ-130 עזים מחווה ליד כפר תפוח, והחלה מהומת אלוהים. 

יודע כל מי שגר או משרת ביו"ש שלא צריך הרבה כדי ליצור עימות בין יהודים לערבים. לרוב מדובר בכל הקשור לסכסוך הלאומי והדתי אך לעיתים גם על רקע פלילי. גניבת הצאן באישון לילה היא סיבה מספיק טובה לפשיטה של עשרות מתיישבים על כפר אחד או יותר שתושביהם נחשדים במעורבות באירוע. היינו בין הפטיש לסדן במשימה מורכבת שנועדה לשמור על חיי אדם של שני הצדדים. הלוואי והמתיישבים שהשתתפו באירוע היו מבינים שהסטת הכוחות הרבים עלולה לפגוע בביטחון היישובים בכל הגזרה ושהסיכון להם ולחיילים הוא גדול מאוד. אלה היו שעות של התעסקות והוצאת כלל המשתתפים מהכפר בשלום. איכשהו, חלק קטן מהעיזים נמצא באחד הכפרים השכנים אך התעלומה לא נפתרה עד סוף הקו וכנראה לא תיפתר.  


ערב פויקה באביתר

הגעת המחליפים שלנו למוצב סימנה למעשה את הקרבה לסוף התעסוקה. כך זה תמיד. מגיע כוח טרי ורענן שמגיע ללמוד מאלה שהיו שם לפניו. אנחנו מתחילים להתקפל, יש פחות ציוד ומכולות במוצב אולם אין אס"ק (אווירת סוף קורס). כל המשימות מאוישות עד הרגע האחרון שבו אנו מעבירים אחריות לגדוד הבא. אם פעם יכלו לעבור שנתיים-שלוש בין קו למשנהו, ב"שגרה" של "חרבות ברזל" זה הצטמצם לחודשים ספורים. צרת רבים היא חצי נחמה. אנחנו כועסים על הצבא על מחדליו או חוסר הצלחתו לסכל איום עצום על ביטחון המדינה, ואז נזכרים שאותו צבא הוא בעצם כל אחד מאיתנו. 


קצת זמן מנוחה

אנחנו אמיצים מספיק כדי להיכנס עם הטנק או הנגמ"ש למקומות המסוכנים ביותר, אך נפחד להגיד לחברים מהיחידה שלא נגיע לקריאה הבאה ובכלל. בשנה האחרונה חיזקנו את הקשרים עם המשפחה השנייה שלנו, על מנת שהראשונה תהיה בטוחה בבית. אותו בית מלווה אותנו בכל מקום ושום שיחת וידיאו עם ההורים, האישה והילדים לא יכולה להחליפו. היא נותנת לנו משמעות וצידה מנטלית לדרך. אנחנו נתלונן, נכעס ונתווכח, עד שנראה חבר מהפלוגה או הגדוד ונגיד לו בחיוך "מה נשמע אחי?"

לפני יציאה למשימה






 






2 תגובות:

מה העולם יגיד

עוד מימיה הראשונים כמדינה עצמאית חיפשה ישראל לגיטימציה מהעולם: תחילה לעצם קיומה ולאחר מכן למימוש מדיניותה, במיוחד כאשר מדובר במלחמה. ב-1948 ...