נפילתו של הספינקס מדמשק

הביטי למעלה, בתי, אל ההר, ההר שהיה כמפלצת. עוד יש תותחים, ילדתי, על ההר, אך הם מאיימים על דמשק. 

מתוך השיר "בתי את בוכה או צוחקת", יובב כץ 

כך פתאום מבלי שהתכוננו, נפל משטרו של אחד הרודנים הנוראיים בעשרות השנים האחרונות. בשאר אל-אסד, התפוח שלא נפל רחוק מהעץ הרעיל של המשפחה העלאווית מצפון-מערב סוריה, ברח מדמשק ב-8 בדצמבר לפנות בוקר אחרי שהבין סופית כי הבירה הסורית הולכת ליפול בידי המורדים והפעם איש מבעלי בריתו לא יושיע אותו. הפיכות לא קורות ברגע ולוקח להן זמן רב להגיע לבשלות, במקרה דנן למעלה מ-13 שנה. אם לסכם את התקופה הזאת אפשר לקרוא לה שנות הכמעט בקושי. 

אסד כמעט נפל בעודו שולט על כרבע מארצו בגבולותיה המוכרים ושרד בקושי הודות למשולש הסיוע של איראן, חיזבאללה ורוסיה שהשתמשו בנשיא רוצח ההמונים כדי לקדם כל אחת בתורה אינטרסים במדינה השסועה וההרוסה. הראשונה ראתה בסוריה חלק מרכזי בחצי הסהר השיעי מהמפרץ הפרסי לביירות, השנייה צברה ניסיון קרבי משמעותי כדי להפעיל אותו נגד ישראל בתוכנית "כיבוש הגליל", והשלישית תקעה יתד בנמל ימי ואווירי בעלי חשיבות אסטרטגית במזרח התיכון.  

תמונה זרוקה של בשאר אל-אסד במשרד של כוחות הביטחון בעיר חאמה. צילום: Omar Haj Kadour/AFP via Getty Images

המדינה, שבשטחה פעם התמקמו בין היתר אימפריית הענק של אשור והממלכה המוסלמית האדירה של בית אומיה שמרכזה היה בדמשק, היא כיום זית סורי שנכתש כהוגן בבית הבד. רוב השמן יצא ממנו ונשאר גלעין מתפרק. סוריה קיבלה את עצמאותה מהצרפתים שניהלו אותה כמנדט מ-1920 עד 1946 ומאז לא ידעה מנוח. היא עברה כמה הפיכות צבאיות עד השתלטות מפלגת הבעת' הפאן-ערבית והסוציאליסטית ב-1963. 

גם אז לא הגיע השקט המיוחל כאשר חאפז אל-אסד, חבר בכת צבאית של המיעוט העלווי ושר הביטחון, תפס את השלטון בהפיכה נוספת בנובמבר 1970. אל-אסד האב (אריה) נולד דווקא בשם המשפחה אל-ווחש (מפלצת או חיית פרא). לא סתם הוא שינה את שם משפחתו למשהו אצילי. עד מהרה נחשפו אזרחי סוריה לאופיו האמיתי. קצרה היריעה מלתאר את הדיכוי הרב שהוא הנחית על בני עמו. השיא היה אולי בטבח חאמה ב-1982 אז נטבחו בהוראת הנשיא ובפיקוד אחיו הצעיר רפעת עשרות אלפי אזרחים סורים סוניים בעקבות מרד של תושבי העיר נגד המשטר, שסבר שזה ניסיון הפיכה נוסף.   

חאפז אל-אסד כמפקד העליון של הצבא הסורי. צילום: getty images   

ההרס בעיר חאמה לאחר הטבח ב-1982. צילום: Sam Levant

השנים עברו ובשנה הראשונה של המילניום חאפז אל-אסד הלך לעולמו עקב מחלה ובנו הלא מועדף בשאר עלה לשלטון. האיש שהיה צריך להיות רופא עיניים אי שם במערב, הוכשר כיורש עוד ב-1994 עם מותו בתאונת דרכים של אחיו הגדול באסל, חביבו של האב. בשאר עבר הליך זריז של הכנה לכהונה, בין היתר הכשרה צבאית לפיקוד בכיר - כמיטב המסורת המשפחתית. היו הרבה ציפיות ממנו בחלק הדמוקרטי של העולם. אל-אסד הצעיר, אז בן 34 בלבד, נתפס כשינוי מרענן עם חינוך מערבי וחיבור למודרנה. אישתו אסמא, סורית ממוצא סוני, נולדה וגדלה בבריטניה ואף למדה בבית ספר נוצרי ורכשה השכלה גבוהה. כל אלה היו אמורים להצביע על הכיוון של סוריה חדשה שנוטה מערבה ומתנערת מהתדמית האפלה שלה. 

תחילה, קידם בשאר כמה רפורמות אזרחיות כמו הקלה מסוימת של הצנזורה על אמצעי התקשורת ושחרור אסירים פוליטיים. אולם, "האביב של דמשק" כמו "האביב הערבי" עשור לאחר מכן, הפכו במהרה לחורף של דיכוי ורצח המונים בידי משטר שלא בחל באמצעים על מנת לשרוד. זכורים לשמצה ולדיראון עולם השימוש בנשק כימי נגד אזרחים חפים מפשע והפצצות אוויריות חסרות הבחנה. התוצאות: למעלה מחצי מיליון הרוגים, מיליוני פליטים, עקורים וארץ חרבה עד יסוד. כאמור, אל-אסד הצליח לשרוד בזכות שותפיו לציר הרשע, אך כיס התנגדות שלא נפל באזור אידליב שבצפון מערב המדינה, היה האצבע שהפילה את מגדל הקלפים של משטר הרוע בדמשק.  

הפגנה נגד משטר אל-אסד בעיר חומס ב-2011. צילום: רויטרס 

אם ובנה בין הריסות העיר הכורדית קובאני, 2015. צילום: אי.אף.פי

אנשי היאת תחריר א-שאם (הארגון לשחרור הלבנט) התקדמו כמו צונאמי לעבר מטרתם וסחפו איתם את רוב סוריה. כאשר התכוננו למהלך המכריע הם למדו את השיעור שבו דאעש נכשל לפני כעשור - לשים בצד את האידיאולוגיה הסלפית הג'יהאדיסטית ולפעול כתנועה לשחרור לאומי, מבלי לערוף ראשים ולעשות זוועות באוכלוסייה המקומית, בנתיים. מנהיגם, אחמד א-שרע שנודע עד כה בכינוי אבו מוחמד אל ג'ולאני, החליף את הלבוש הצבאי והטורבן בחליפה ולפחות כלפי חוץ עושה רושם של מנהיג פרגמטי. אך ייתכן שזהו מתק שפתיים ומתקפת חיוכים כדי לקבל לגיטימציה מהקהילה הבינלאומית, בדגש על מדינות המפרץ העשירות שישקיעו מיליארדי דולרים וישקמו את ארצו החרבה.    

המורדים בעיר חאלב, סוף נובמבר 2024. צילום: OMAR HAJ KADOUR/AFP via Getty Images

א-שרע מבין כנראה שסוריה היא פאזל עם חלקים שלא מתאימים זה לזה כי חוברו באופן מרושל ומלאכותי על ידי מעצמות קולוניאליות. רוב אוכלוסייתה היא אמנם סונית אך יש מיעוטים עלווים וכורדים גדולים ומיעוט דרוזי לא מבוטל. הכורדים מחזיקים בימים אלה שטחים נרחבים תחת שליטתם במזרח המדינה ושואפים לכל הפחות לאוטונומיה מורחבת באזור רווי במקורות נפט, שמרכיב 65% מהייצוא הסורי. 

להערכתי, הנשיא החדש יבוא לקראתם בשלב הראשון כדי ליהנות מפירות יצוא הנפט וחיזוק הכלכלה החלשה בתמורה לשלטון עצמי מסוים. עם זאת, איני סבור שהאידיליה תאריך ימים. א-שרע בונה מחדש את הצבא וודאי ינצל את העובדה שלכורדים אין תמיכה של ממש ממעצמות המערב והן לא יתערבו לטובתם. כאן בדיוק המקום של ישראל להתערב ולהוכיח שהיא בת ברית אמינה ולא משענת קנה רצוץ.   

אחמד א-שרע (אבו מוחמד אל-ג'ולאני) בראיון ל-CNN

זה לא סוד שסייענו לכורדים בעשרות השנים האחרונות, בין היתר באמצעות הכשרה צבאית של לוחמיהם. האוטונומיה הכורדית נמצאת בטריטוריה עם חשיבות אסטרטגית גדולה בין טורקיה ועיראק. מאחז פרו-ישראלי שם יכול לבלום זליגת נשק ולוחמים מאיראן לסוריה וללבנון. בד בבד, ישראל צריכה לחזור לימי מבצע שכנות טובה שבו היא סייעה הומניטרית לתושבים ולמורדים שנמצאים סמוך לגבול ברמת הגולן בשאיפה להפיכתם לבעלי ברית, כפי שזה היה עם צד"ל בדרום לבנון. כיוון שהעתיד הסורי לוט בערפל, צה"ל צריך להמשיך ולהתבסס בשטחים שנכבשו בכתר החרמון, החורן והבשן. אין לנו שום ערובה שהמשטר החדש לא יתקוף אותנו ביום מין הימים ולכן רצועת ביטחון חדשה תיתן לנו יתרון אסטרטגי משמעותי.    

פשיטת כוח שלדג על החרמון הסורי, 8 בדצמבר 2024. צילום: דובר צה"ל 

המשבר בסוריה יצר עבור ישראל כמה הזדמנויות בדרך ל"מזרח תיכון חדש", שלא בכוונת ההוגה המקורי שמעון פרס. הוצאת המדינה הזאת מהלפיתה האיראנית תסייע לביטחון שלנו גם אם בעקיפין. סוריה כעת מוחלשת מתמיד, במיוחד לאחר השמדת עיקר האמל"ח שלה, ובו מערך הטילים, ספינות הטילים ומטוסי הקרב, על ידי צה"ל. אין ספק שזה יחזק את ההרתעה של ירושלים מול דמשק. אך לצד השמחה מהסתלקותו של משטר עוין, צריכים לזכור שדווקא האויב החלש ביותר של ישראל הצליח להכות בה קשות באמצעות שימוש בטנדרים, רובי קלצ'ניקוב וטילי RPG. אלה גם הכלים שבהם השתמשו המורדים שהניסו את בשאר אל-אסד. 

קשה עד מאוד, אולי גם בלתי אפשרי, לנצח ארגון גרילה עם חימוש פשוט ואידיאולוגיה מבוססת. מה גם שהמודיעין הישראלי לא צפה את קריסת משטר אל-אסד וזוהי נורה אדומה נוספת שנדלקה לאחר ה-7.10. המזרח התיכון הוא שטח טקטוני עם לוחות שנעים במהירות. אם לא ניערך בהתאם ולא נשנה את החשיבה הקונספטואלית - הסורים באמת יהיו על הגדרות שלנו, וזה לא יהיה הצבא המוחלש של בשאר.