עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה - 100 שנה למהפכה הבולשביקית

"אני לא יכול לחזות את הפעולות של רוסיה. מדובר בחידה, עטופה במסתורין, בתוך תעלומה; אבל אולי ישנו מפתח, והמפתח הזה הוא האינטרס הלאומי הרוסי".

- וינסטון צ'רצ'יל

מלחמת העולם הראשונה גבתה מחיר כבד מהמדינות שהשתתפו בה. היא פירקה ממלכות ויצרה סדר עולמי חדש. בדמדומי שנת 1917 הציבור הרוסי לא יכל  לשאת יותר את מחיר המלחמה והגיע לכדי מחסור ורעב. הפגנות סחפו את המדינה וסמכותו של הצאר התערערה קשות. אלה היו שעות האור האחרונות של האימפריה הרוסית המפוארת,  אז ירדה למצולות השושלת בת 300 השנים של משפחת רומנוב  ואיתה גם אלף שנות מלוכה ברוסיה הענקית.

שתי מהפכות חוותה רוסיה באותה שנה דרמטית: בראשונה, בסוף חודש פברואר  (15 במרץ, לפי הלוח הגרגוריאני),  התחלף המשטר המלוכני של הצאר ניקולאי השני בדמוקרטיה שברירית בראשות הנסיך גאורגי לבוב ואלכסנדר קרנסקי בהמשך. 
שלוש הממשלות,  שהתקיימו בין מרץ לנובמבר, נתקלו בתסיסה חברתית והתנגדות עזה מצד ההמונים. 
זה היה הקדימון למהפכה השנייה ב-24 באוקטובר (7 בנובמבר, כמקובל).  

   

מאז התפטרות הצאר מכהונתו בחודש מרץ שרר ברוסיה תוהו ובוהו. החלטתה הנחושה של הממשלה החדשה להמשיך במלחמה בגרמניה, מלחמה לא אהודה עד מאוד, עוררה הפגנות ענק באפריל. הבולשביקים, נציגי השמאל הרדיקלי, הסיתו למהפך, ורבים תמכו בדרישתם ל"שלום, אדמות ולחם". באמצע יולי פרצה התקוממות בפטרוגרד (סנט פטרבורג), אך הממשלה דיכאה אותה והוציאה את הבולשביקים מחוץ לחוק. באוגוסט ניסה ראש הצבא, הגנרל לוור קורנילוב, לבצע הפיכה צבאית, אך הכוחות הנאמנים לשלטון מנעו אותה.

חרף התמיכה ההולכת והגוברת בבולשביקים החליטה הממשלה לבטל את החלטתה הקודמת לגביהם ולהחזיר אותם לזירה הפוליטית ברוסיה. בספטמבר זכו הבולשביקים ברוב מוחץ בסובייטים (מועצות) של מוסקבה ושל פטרוגרד הבירה. ולדימיר איליץ' לנין, מנהיגם, ניצל את ההזדמנות וחזר בחשאי לפטרוגרד ושכנע את עמיתיו למפלגה שהגיעה העת לחולל מהפכה. הוא נעשה לראש הממשלה של הסובייט העולמי הראשון.    

לנין מכריז על ניצחון המהפכה ב-7 בנובמבר 1917, מאת סוקולוב- סקאליה

אז מי היה האיש ההיסטורי הזה? לנין (אליאנוב) נולד ב-1870 כבן למשפחה מבוססת ומשכילה. כבר מגיל צעיר עסק בפעילות חתרנית בגינה הודח מלימודיו באוניברסיטה. אחיו הבכור אלכסנדר הוצא להורג באשמת חלקו בניסיון להתנקש בחייו של הצאר. בשנות גלותו בסיביר, בסוף המאה ה-19, למד אודות המרקסיזם וניסח את רעיונותיו הפוליטיים.  

בשנת 1903 החל להוביל את הפלג הבולשביקי. במרוצת רוב שנות גלותו שהה בשוויץ שם קנה לו חסידים והוציא לאור עיתון מרקסיסטי. לנין טען שהפועלים לעולם לא יוכלו לרכוש להם מודעות פוליטית בכוחות עצמם, ולכן מי שאמורה להוביל את המהפכה היא האליטה המלומדת, שלנין היה חלק ממנה וראה בעצמו כמנהיגה.

הוא המתין לשעת הכושר לחזור לרוסיה ולקראת מהפכת פברואר  נעזר בגרמנים כדי להגיע ברכבת לפטרוגרד. בהמשך עלתה טענה כי לגרמניה היה אינטרס להוציא את רוסיה מהמלחמה, והפעילות החתרנית של לנין הוכיחה את עצמה, הוא עמד בהבטחתו זמן קצר בלבד אחרי המהפכה.

ב-7 בנובמבר במהלך מהיר וכמעט ללא שפיכות דמים, הפילו מהפכנים בולשביקים את הממשלה הזמנית ועלו לשלטון.

אוניית הקרב "אורורה" הניפה את הדגל האדום, ירתה פגז סרק לעבר ארמון החורף ונתנה את אות הפתיחה לכל יתר המהפכנים. קבוצות של פועלים חמושים וחיילים השתלטו והחזיקו במוקדי כוח בפטרוגרד, בהם תחנות רכבת, בנקים ומשרדי דואר. מורדים התפרצו לארמון החורף, שרוב חברי הממשלה מצאו בו מחסה, ועצרו את השרים. הוכרזה ממשלה סוציאליסטית חדשה - מועצת הקומיסרים העממיים - בראשות ולדימיר לנין. בכך השלימו את המהפכה השנייה ברוסיה בתוך תשעה חודשים. 

ההסתערות על ארמון החורף

ניהול המפעלים הולאם ועבר לידיהם של העובדים, הבנקים עברו לניהול המדינה, נכסי הכנסייה הפרובוסלאבית הוחרמו, אדמות עברו לידי החקלאים. משיקולים לאומיים והיסטוריים הוחלט להעביר את הבירה מפטרוגרד למוסקבה, ובמרץ 1918 נחתם הסכם שלום עם גרמניה, שסיים את מלחמת העולם עבור רוסיה. מלחמה אחת החליפה אחרת, פרצה מלחמת אזרחים. 
נאמני השלטון הישן שכונו "הלבנים" (כנגד הבולשביקים ה"אדומים") לא התכוונו לוותר בקלות ופתחו במערכה.   

מלחמת האזרחים העקובה מדם פירקה את רוסיה ונמשכה שלוש שנים מ-1918 ועד 1921. ה"אדומים" היו במיעוט מספרי, גם לאור התמיכה הבינלאומית ב"לבנים". על אף זאת, תמיכה זו לא הייתה אפקטיבית כי הכוחות הבריטיים והצרפתים שנחתו בנמלי רוסיה לא השפיעו על שדה הקרב. "האדומים" היו נחושים יותר, והצליחו לכבוש חבל אחרי חבל, ודחקו את יריביהם למוות או מחוץ לרוסיה. 2 מיליון אנשים היגרו מרוסיה באותה תקופה ולא שבו אליה עוד.  

ביולי 1918 קרה אירוע טראגי נוסף; הצאר ניקולאי ובני משפחתו נעצרו, והוצאו להורג בעיר יקטרינבורג. הבולשביקים רצו למחות כל זכר לעבר המלכותי ולא לתת שום תקווה לחזרתו. הייתה זו מכה מוראלית אנושה ל"לבנים". שרידי הגופות נמצאו רק בתחילת שנות התשעים והובאו לקבורה בסנט פטרבורג בדיוק שמונים שנה אחרי מותם, ב-1998.  

בשנת 1922 שונה שמה של המדינה לברית הרפובליקות הסובייטיות והסוציאליסטיות, או בקיצור, ברית המועצות.  

ולדימיר לנין סיים את תפקידו עם מותו בסוף ינואר 1924, אחריו עלה לשלטון יוזף סטלין, איש הפלדה האכזר הידוע לשמצה. 

עם כינון המשטר הבולשביקי לא הסתיימו התלאות עבור העם הרוסי. המשטר החדש נישל אותו מכל רכושו הפרטי, דחק אתו לקולחוזים שהיו סמל לצמיתות מודרנית. המשטרה החשאית שהוקמה, ה"צ'ה קה" (בהמשך נקראה "נקוו"ד וקג"ב), דאגה לאסור מיליונים על כל חשד קל של התנגדות לשלטון והבעת דעה שאינה תאמה את הקו המנחה. הם נשלחו ל"גולאגים"- מחנות מאסר בסיביר ובצפונה של ברה"מ. אותם אסירים ועובדי כפייה אחרים פיתחו והקימו את התשתיות והתעשייה של המדינה שבמשך מאות שנים פיגרה אחרי המערב. רוסיה הסובייטית נהייתה למעצמה תעשייתית וצבאית.  

ה"מלחמה הפטריוטית הגדולה" בשנים 1945-1941 פגעה קשות בברית המועצות, הניצחון בחזית המזרחית הושג בעיקר בגלל מלאי בלתי נדלה של כוח אדם שהוקרב באכזריות ותעשייה שמילאה את צרכי המלחמה, בתנאים בלתי אפשריים.  

לאחר המלחמה, ועד התפרקותה ב-1991, בריה"מ הייתה אחת משתי מעצמות העל, אימפריה אדומה עם יכולת גרעינית.   

בשנים האחרונות ברוסיה ישנה ערגה רבה למנהיגים הראשונים של הבולשביזם, לנין וסטלין. יחד עם הצאר פיוטר הגדול, הם נבחרו באחד הסקרים כמנהיגים הגדולים בהיסטוריה של רוסיה. רבים לא מכירים את האופי של העם הרוסי. זהו עם שמאז ומעולם רגיל היה למנהיג חזק, בין אם הוא צאר "לבן", "אדום" או "כחול"- כצבע של מדי הקג"ב, כמו אלה שהיו אצל המנהיג הנוכחי בצעירותו.

לעם הרוסי חשובים מאוד העוצמה והכבוד הלאומי. המהפכה הבולשביקית התרחשה, לפי הדעה הרווחת, בגלל התסכול הלאומי מהישגיה הדלים של האימפריה במלחמת העולם הראשונה. הצאר ניקולאי לא הראה עוצמה, המצב בחזיתות ובעורף היה בכי רע והעם מרד. לנין ושותפיו ניצלו את המצב הזה ובחסותו עלו לשלטון. אחרי 70 שנה, המנהיג הסובייטי האחרון, מיכאיל גורבוצ'וב הודח מתפקידו בגלל הפסדה של בריה"מ במלחמה באפגניסטן בפרט, ובמלחמה הקרה בכלל. האימפריה התפרקה שוב.   

ברוסיה של 2017 מתייחסים למהפכת אוקטובר ברגשות מעורבים. מצד אחד, זהו אירוע היסטורי מכונן שהשלכותיו עדיין רלוונטיים לימינו, מצד שני, המשטר הנוכחי של ולדימיר פוטין אינו רוצה שההמונים יקבלו השראה מהעבר, יצאו לרחובות ויפילו גם אותו.

הציבור הרוסי ברובו תומך בצאר הנוכחי, שלמרות שלל בעיותיה הכלכליות והחברתיות, החזיר את רוסיה למעמדה הרם בעולם. בפראפרזה על דבריו של ראש ממשלת סין, צ'ו אן ליי ב-1989 על המהפכה הצרפתית, לגבי מהפכת אוקטובר אגיד ש "עוד מוקדם להעריכה היום", גם 100 שנה אחרי.