אם הייתי ילד רעב בסודן, בתימן או בקונגו קרוב לוודאי שבנוסף למצב היומיומי הקשה של הישרדות, הייתי חש תסכול רב לנוכח חוסר האכפתיות ממני בארץ מוצאי ומהעולם כולו. אף אחד בבירות המערב ובערים מרכזיות בו לא היה צועד עם דגל המדינה שלי ונלחם נגד הרעב שאני ועוד מיליוני ילדים באסיה ובאפריקה חווים. ככה זה כאשר אני והם לא שייכים ל"עם" שיש לו כנראה הכי הרבה יחסי ציבור בהיסטוריה החדשה - "הפלשתינים". שכחו למשל מ-40-25 מיליון כורדים, קבוצת המיעוט הגדולה ביותר בעולם ללא מדינה ריבונית, החיים בעיקר בטורקיה, עיראק, סוריה ואיראן.
הם נאבקים על עצמאותם במשך למעלה מ-100 שנים אך ללא הצלחה. לאחרונה התפרקה מנשקה המחתרת הנודעת PKK שפעלה בטורקיה בעיקר בשיטות של לחימת גרילה וטרור. הכורדים נלחמו בגבורה גם נגד ארגוני הטרור ומשטר אסד בסוריה, אולם בשלב מסוים ננטשו לנפשם. כנראה שהם לא חשובים מספיק לשוחרי הדמוקרטיה וההגדרה העצמית במערב שאפילו לא שוקל לשדרג את מעמדם באו"ם כפי שזה נעשה לאש"ף.
בימים אלה נראה שכל הרוע על הגלובוס מתנקז לנקודה ספציפית מאוד במזרח התיכון. אוקראינה, שכ-20% ממנה כבושים על ידי רוסיה, היא בעיקר נושא למס שפתיים; מלחמת האזרחים בסודן, שגבתה את חייהם של למעלה מ-150 אלף איש בשנים האחרונות, לא מטרידה את מנוחתם של עמנואל מקרון וקיר סטארמר שעסוקים בלהיות אוונגרד ויראלי של "מדינת פלשתין". מישהו שמע לאחרונה על מצב רעב הילדים בתימן?
לפי נתוני האו"ם וארגון Save the Children, בעשור האחרון נהרגו שם כ-377 אלף איש, ובהם כ-90 אלף ילדים שמתו מרעב ומכולרה. היכן הפגנות ההמונים עם דגלי תימן או "משטי חירות" של פעילת האקלים ותומכת ארגוני הטרור גרטה טונברג? החות'ים מנהיגים משטר טרור בחלק הצפון מערבי של תימן, שיבשו את התעבורה הימית הבינלאומית דרך ים סוף, תקפו מטרות אזרחיות מובהקות בישראל אך מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש שכבר כשנתיים נמצא בטנטרום על ישראל, לא טרח אפילו לגנות אותם ולא כל שכן להקים קואליציה גלובלית כדי להפיל אותם.
ילדה ואימה במרכז סיוע בתימן. צילום: רויטרס
אז למה ה"עולם" באובססיה לגבי פיסת ארץ קטנה במזרח התיכון? ההסבר ידוע ופשוט למען האמת. יש עם קטן ששולט על ארץ הקודש ובה נמצאים מקומות מקודשים לנצרות ולאסלאם, שגם הם בשליטה כזו או אחרת של אותו עם שברוב חוצפתו הקים לעצמו מדינה עצמאית שקוראים לה ישראל. לא משנה כמה נוצרים יישחטו בניגריה או כמה כנסיות קופטיות במצרים יפוצצו בפיגועי התאבדות, "הכס הקדוש" היושב כידוע בוותיקן, יביע את דאגתו העמוקה בנוגע לנעשה ברצועת עזה וביו"ש.
הנוצרים הניגרים, הקופטים ושאר הנוצרים שנפגעים מידי מוסלמים ברחבי העולם "יזכו" לכל היותר לתפילה מיוחדת במיסה של יום ראשון ושום צעד פרקטי מעבר לכך. גם המנהיגים במדינות הדמוקרטיות המובילות יקדישו להם מחשבה לכמה דקות במהלך הופעה לתקשורת שכמה שניות אחרי זה תחזור לעסוק ב"רצח העם" בעזה ובענייני הפנים הבלתי פתירים של כל מנהיג בארצו. תראו את מקרון למשל. הוא הגיע ל-14% תמיכה ציבורית, ראשי הממשלה שלו מתפטרים זה אחר זה וצרפת רועדת מהפגנות המונים, אך העיקר להתעסק במה שיקשט טיפה את המורשת הפוליטית הכושלת שלו - "פתרון שתי המדינות".
פיגוע בכנסייה קופטית בטנטא שבמצרים ב-2017. צילום: אי.פי.אי
האם זה יקרה? אני חושב שלא כי יותר משה"פלשתינים" רוצים מדינה לעצמם, הם רוצים שליהודים לא תהיה מדינה. אפילו ברמאללה לא יצאו במחולות אחרי שצרפת, בריטניה, פורטוגל, קנדה, אוסטרליה ועוד כמה מדינות קטנטנות באירופה הכירו ב"פלשתין". זהו צעד סמלי והצהרתי אך אסור לזלזל בהשלכותיו. ראשית כי מדובר בתהליך זוחל שבו הרש"פ ובעלי בריתה פועלים נגד ישראל במגוון אמצעים ובהם קידום חרמות כלכליים, הליכים משפטיים בבתי הדין בהאג והשתלטות על אדמות ברחבי יו"ש על פי תוכנית רב-שנתית שנהגתה עוד ב-2009 על ידי ראש הממשלה ה"פלשתיני" סאלם פיאד. כל אלה ממומנים ביד רחבה באמצעות האו"ם, האיחוד האירופי, ארגונים לא-ממשלתיים ועוד.
דגלי מדינות אירופיות במאחז הפלשתיני הלא חוקי חאן אל אחמר שהוקם בחסותן
פיאד שורף מוצרים מההתנחלויות ב-2010. צילום: AP
לפי נתוני האו"ם, ארגון ה-OECD, הבנק העולמי וארגונים נוספים, בשנים 2024-2015 הוזרמו לרשות הפלשתינית בין 30-20 מיליארד דולר. מה היא עושה בין היתר בכסף הזה? 400-300 מיליון דולר בשנה, כלומר 7%-10% מתקציב הרש"פ, מוקצים לקצבאות חודשיות לאסירים ביטחוניים, מחבלים משוחררים ולמשפחות "שהידים". כספי הטרור האלה הם חלק מהותי באתוס ה"פלשתיני" והנהגת הרשות לא מוכנה לוותר על תשלומים אלה למרות הבטחותיה למדינות המערב. מידי פעם נאמר מס שפתיים כלשהו שמניח את דעתן, אולם התשלום החודשי לבני העוולה ומשפחתם ממשיך לזרום. אין גם שינוי של ממש בתכני ההסתה במערכת החינוך הפלשתינית.
אלה רק חלק מהדוגמאות העוסקות בחברה שמקדשת מוות על פני החיים. גיבורי התרבות שלה הם טרוריסטים או תומכי טרור ועל שמם נקראים בתי ספר, כיכרות, רחובות ואצטדיוני כדורגל ברחבי הרש"פ ורצועת עזה. בכל פעם שישראל מכה בחזרה לאחר מתקפת טרור נוספת, מתחילה זעקת הקוזאק הנגזל וה"פלשתינים" עוטים על עצמם את גלימת הקורבן ומתחילים לייבב שיעצרו את "התוקפנות הציונית". אין לחברה הזאת אישיות אומנותית ידועה לציון, מדען פורץ דרך או מנהיג שיכול להוות דוגמה לדור הצעיר. השחיתות פושה במוסדות השלטון, מקורבים לאבו-מאזן אוכלים היטב מהצלחת ולציבור הערבי באיו"ש אין בדל של אמון בהנהגתו. יותר מכך, הוא רואה את "הצלחתו" של חמאס להביא את העניין ה"פלשתיני" לקדמת הבמה העולמית באמצעות טבח אכזרי שהגשים את המאוויים העמוקים ביותר שלו.
,%20%D7%A2%D7%A0%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%91%20%D7%90%D7%9C-%D7%98%D7%A7%D7%90%D7%98%D7%A7%D7%94.png)
ילד במחנה בבית לחם מניף תמונתה של המחבלת המתאבדת בשוק מחנה יהודה (2002), ענדליב אל-טקאטקה. בפיגוע נרצחו שישה בני אדם ונפצעו יותר מ-80
ערים בישראל - לוד, צפת, בית שאן, נצרת, באר שבע, אשקלון, רמלה, חיפה, יפו, עכו וטבריה - מוצגות כערים פלסטיניות במחנה קיץ בג'נין
למזלנו, ארגוני הטרור ביו"ש לא הצליחו עד כה לעשות 7.10 משלהם בשל הפעילות האינטנסיבית של צה"ל באזור זה, בדגש על הקאסבות ומחנות הפליטים בצפון השומרון, שהיו עד לא מזמן מדגרה למחבלים ואימת כוחות הביטחון של הרש"פ. האם כך נראית מדינה? זו יותר אשליה שמשווקת ביעילות לאנשים שאין להם מושג מי הם ה"פלשתינים" באמת והתמיכה בהם במערב מבוססת על יסודות רומנטיים של ילידים מדוכאים הנלחמים על עצמאותם. "גבולות 1967" עבורם הם פיקציה כי הסיפור תמיד יהיה כל שטח ארץ ישראל המנדטורית של 1948. ה"עולם" מקשיב לשקרי ה"פלשתינים" הנאמרים באנגלית אך בוחר להתעלם מהאמת הלא נעימה שלהם בערבית.
כוחות צה''ל בטולכרם בתחילת 2025 / צילום: Reuters, Issam Rimawi
אולם אחרי הכותרות החגיגיות באמצעי התקשורת לא יישאר הרבה אך האפקט התעמולתי יימשך קרוב לוודאי זמן רב. בחזית ההסברה, שיש המכנים אותה החזית השמינית, נמצאת ישראל בנחיתות נחרצת. הזירה החשובה הזאת הוזנחה במשך שנים על ידי הממשלה ולא תוקצבה כראוי. חשיבותה היא קריטי בימים אלה כאשר יש מחסור בדוברים ישראלים מוכשרים בתקשורת העולמית ואלה שכן מופיעים עושים זאת בעיקר מטעם עצמם ולא באופן סיסטמטי. רצון טוב לבדו לא מספיק. אנחנו נלחמים לעיתים עם מקלות ואבנים מול מכונת תעמולה משומנת שמגיעה למאות מיליוני אנשים ופועלת היטב גם ברשתות החברתיות.
סרטון טיקטוק אנטי-ישראלי. צילום: מתוך ערוץ הטיקטוק camaroni4freepalestine
בתחילת ספטמבר השנה אני ואישתי נסענו לטיול בפאריז וכחובבי ספרים ביקרנו בכמה חנויות נבחרות. כשראינו את חלונות הראווה, את המדפים הקדמיים ואת אלה שעוסקים במזרח התיכון - חשכו עינינו. למעט ספר או שניים בכל מדף שעוסק באיראן, כל השאר הם על "פלשתין" ועזה, בדגש על מה שקרה שם לכאורה אחרי ה-7.10 כמובן באשמת ישראל והציונים. רק בחנות אחת היה איזון מסוים מבחינת נושאי הספרים אך זה היה היוצא מהכלל שלא מעיד על הכלל. כאשר על יצירת דעת קהל, לספרים עדיין יש מקום משמעותי בכך, מה גם שרובם הגדול באנגלית.
אין כאן עניין שהקורא ייחשף לשני הצדדים ויחליט בעצמו מה נכון אלא אינדוקטרינציה בוטה וחד-צדדית. זהו אפקט הפרפר של הצונאמי המדיני: תמונה, סרטון או ספרים משפיעים על דעת הקהל ומוציאים המונים מוסתים לרחובות של ערי בירה במערב עם דגלי אש"ף וכרזות לחיסולה של ישראל. המנהיגים של אותן מדינות בין אם מחולשה או מהזדהות עם המסרים, רואים את כל זה ומקבלים החלטות לטובת ה"פלשתינים" ונגד ישראל. הארס מחלחל לאט אך ממקורות רבים שיוצרים נהרות אדם עם כאפיות. מלחמת "חרבות ברזל" חשפה את התופעה הזאת במלוא כיעורה בשנתיים האחרונות ואיני חושב שהפסקת האש תחדול אותה.
שולחן בחנות ספרים גדולה בפאריז, ספטמבר 2025
צונאמי הצביעות והשקר ימשיך לאתגר אותנו בשנים הבאות, אך לא אלמן ישראל. המלחמה חישלה אותנו מבחינה תודעתית ואיננו לבד בעולם. ממשלות באות והולכות והמדינה העוינת של היום עוד תדרוש בטובתנו מחר. כפי שאמר דוד בן גוריון עוד ב-1945: "אין סכנה גדולה לעתידנו, לכוחות הגנוזים עדיין בעם היהודי, מהאשליה קלת־הדעת שקיום ישראל לא ישקר בכל הנסיבות ובכל התנאים".
כתבה יפה , אולי חשיפה גדולה שלה , תוכל להשפיע במדינה ….
השבמחקתודה רבה!
מחקכתבה חזקה מאד, מכל העולם צריכים לקרוא את זה
השבמחקתודה רבה!
מחק