יובל נח הררי - שכתוב תולדות האנושות

"אדם הוא חזק רק כאשר הוא עומד על האמת שלו, כאשר הוא מדבר ופועל מתוך הכרתו העמוקה ביותר. באותה שעה, לא משנה מהו המצב בו הוא נתון, הוא תמיד יידע מה צריך לומר ולעשות. ייתכן שייפול, אך לעולם לא תדבק בו או במניעיו חרפה".

- מיכאיל באקונין

יובל נח הררי איננו עוד היסטוריון, מרצה באקדמיה וכותב ספרים מוכשר. הוא הפך להיות מעין גורו של אולטרה-ליברליזם, מדע מתקדם וטבעונות. בלא מעט הזדמנויות הוא מטיף לנו, ההדיוטות לכאורה, לגבי הדרך הנכונה של אורח החיים והמחשבה. הוא לוקח נושאים מורכבים, שלא ממש מעניינים את הקהל הרחב, ומפשט אותם כך שכל אחד מאיתנו יבין משהו בפרה-היסטוריה ובהתפתחות האנושות. היו שאהבו את ההנגשה הזו, אחרים טענו שזה שטחי מידי וכלל לא מדויק. למרות זאת, הוא נהיה מוזמן מבוקש להרצאות ולפורומים יוקרתיים ברחבי העולם. 

כתבו עליו שהוא נוגע בפסגת האולימפוס, אך אולי הוא חוטא כעת בחטא ההיבריס - גאווה וגבהות לב מוגזמים, עליהם הוא צפוי להיענש במוקדם או במאוחר. הסערה סביב התרגום לרוסית של ספרו "21 מחשבות על המאה ה-21" היא אולי הסימן הראשון לכך, הנורה האדומה המהבהבת. 

הררי נותן דוגמאות ססגוניות בספריו, מהן ניתן להבין בקלות מה האג'נדה האישית שלו. הוא לא טורח להסתיר אותה והיא כאמור בולטת בין השורות. האנושות ההומו ספיינסית הצליחה כי היא כבשה את הטבע ובייתה אותו על שלל מרכיביו ובהם הצמחים ובעלי החיים. זהו תהליך שנמשך עשרות אלפי שנים ובוצע גם באמצעים אכזריים ששינו לעד את החי, הצומח והדומם. ה"סדר המדומיין" בעת המודרנית הכולל בתוכו דת, כסף ולאומיות הביא לתופעות כמו קפיטליזם ואימפריאליזם - כלומר, שיעבוד כלכלי ופוליטי של עמים ושטחים ברחבי הגלובוס. אם להסתכל על זה בצורה ביקורתית יש בזה מן האמת, אך מצד שני צריכים להודות ביושר כי מעצמות המערב הביאו לעולם השלישי פיתוח וקידמה שכנראה לא היו מגיעים בדרך אחרת. הכל כמובן בעיני המתבונן. 

בספרו השני מתייחס הררי אל האדם כמכניזם אלגוריתמי. כלומר, אנחנו למעשה מכונות ביו-כימיות שהחלטותינו ומעשינו מושפעים מכל מיני תהליכים שקורים בגוף. כל השאר, זוהי מציאות "בין-סובייקטיבית" כפי שהררי מגדיר אותה, או פשוט פרי הדמיון. אנחנו שולטים בזכות יכולות הארגון היעילות שלנו, מה שאין ולא יהיה לעולם אצל בעלי החיים. 

הגענו לספר השלישי והאחרון שנמצא במרכז הסערה. "21 מחשבות על המאה ה-21" עוסק בהווה ודן בסוגיות טכנולוגיות, פוליטיות וחברתיות של המין האנושי. ביקורות רבות ציינו שספר זה לא מחדש דבר ובעיקר ממחזר טענות שעלו בשניים הקודמים עם עוד כמה כפות גדושות של אג'נדה מבית הררי. עד כאן אין שום בעיה וכקורא ביקורתי אני לוקח מכל טקסט את מה שמעניין אותי ולא מייחס חשיבות יתרה לשאר.    

עטיפות הספר

הפרופסור זועק מעל כל במה על הסכנות של הטוטליטריזם ודיכוי האדם, אך דווקא בגרסה הרוסית של "21 מחשבות" הוא דאג לעגל פינות, ועוד בפרק: "פוסט אמת - יש פייק ניוז שורדים לנצח". מתוך כוונה להתאים את הטקסט לקורא הרוסי, דאג הררי לשכתב את התוכן ולצמצם בו כמעט למינימום את הביקורת על המדיניות של הנשיא פוטין, בעיקר בנוגע לכיבוש חצי האי קרים במארס 2014. השקרים של הנשיא הרוסי בנוגע לכוחות הפלישה לאוקראינה הוחלפו בנוסח מעודן בהרבה, המזכיר את הדיווחים בתקשורת הממלכתית הרוסית. זה לא שינוי קטן או התאמה מינורית של הטקסט.    

כשצוללים לתוכן המתורגם מגלים ש"רוסיה כשלעצמה לא מחשיבה את הסיפוח של חצי האי קרים כפלישה למדינה זרה..החיילים הרוסים למעשה לא נתקלו בהתנגדות מצד האוכלוסייה המקומית או הצבא האוקראיני.. יתר על כן, כתוצאה מסיפוח קרים והמעורבות במספר סכסוכים במזרח אוקראינה, רוסיה צברה נכסים חשובים מבחינה אסטרטגית והגדילה את יוקרתה הבינלאומית. התמורה הכלכלית הייתה קטנה בהרבה". לרגע תהיתי אם זה הגיע מדוברות הקרמלין. אבל מילא זה, קטעים שלמים על פוטין ומדיניותו הוחלפו בביקורת על טראמפ ומאבקו בתקשורת החופשית, אם לקלוע לטעם הרוסי - אז עד הסוף.  

כוח מהצבא הרוסי בנמל תעופה בחצי האי קרים, מארס 2014. צילום: Getty Images

ההסבר של הפרופסור הדעתן היה חלש משהו ולא משכנע לדעת רבים: "כדי שהרעיונות והמסרים שלי יגיעו בקלות מרבית לאנשים ממדינות ומתרבויות שונות, במשך השנים אישרתי ואף יזמתי בעצמי התאמות של כל הספרים שלי לקהלים שונים..בכל ההתאמות, העיקרון המנחה אותי הוא להתאים את הדוגמאות שבהן אני משתמש כדי להעביר את המסרים, אבל אף פעם לא לשנות את המסרים עצמם. הוזהרתי שהאופן שבו אני מתאר את הפלישה הרוסית יביא לכך שהספר ייאסר להפצה ברוסיה..השיקול המרכזי היה להצליח להגיע לקהל רוסי עם מסרים לגבי הסכנות של דיקטטורה, לאומנות וקנאות דתית". 

הררי טוען גם כי השיקול לא היה כלכלי כי שוק הספרים הרוסי אינו רווחי. אם כך, אז לאור המסרים שהוא מקדם הייתי מצפה מלוחם החופש האינטלקטואלי הזה דווקא לא לשנות פסיק בספרו (הדוגמאות גם כך נוגעות לאירועים בעולם) ופשוט להגיד: "אלה הרעיונות שלי, take it or leave it". צנזורה דווקא הייתה משרתת אותו ומעלה את העניין לספרו. אנשים עם מחשבה חופשית ברוסיה, ויש לא מעט כאלה, היו רצים להשיג את הספר וכיוון שברוסיה אין באמת הגבלות על האינטרנט, היו קרוב לוודאי משיגים גרסה מקוונת שלו. זוהי גישת ה"דווקא" המאפיינת אותנו מאז שהיינו ילדים. 
  

כנראה שהפרופסור לא מוותר על עקרונותיו רק מול משטרים דמוקרטיים, כולל זה של המדינה ממנה בא. כזכור, לפני שנה הוא סירב להגיע לאירוע של הקונסוליה הישראלית בלוס אנג'לס בנימוק שהיא "זרוע ארוכה של מדיניות ממשלת ישראל אשר מגבילה את חופש התקשורת, הביטוי, היצירה והמחשבה". עכשיו תשוו את ישראל לרוסיה ותחשבו קמעה מי מהן מטילה את המגבלות האלה. למיטב זיכרוני, הצנזורה בישראל לא שינתה אות בספריו והוא יכול להתבטא בחופשיות. אם התקשורת שלנו לא הייתה באמת חופשית אז הררי לא היה מקבל במה ונרדף בשל דעותיו. אולי זה בעצם עניין של מוסר כפול וצביעות. 

הררי מעדיף לעתים לראות צל הרים כהרים ואין לו מושג איך זה לחיות תחת משטר טוטליטרי אמיתי. הסופר הרוסי וזוכה פרס הנובל לספרות, אלכסנדר סולז'ניצין דווקא חווה משטר כזה על בשרו ושילם בחירותו. הוא היה כלוא במשך שמונה שנים בגולאג כי העז לבקר את סטלין, ספריו נאסרו להפצה והוא היה נתון למעקב של השירות החשאי הסובייטי עד שגורש מהמולדת שאהב בכל ליבו. משפט יפה מיוחס לו: "דרכו הפשוטה של אדם עז לבב, היא לא לקחת חלק בשקר". 

איך משיגים השפעה פוליטית בישראל

"בישיבה האחרונה של נציגות העובדים התקבלה החלטה חשובה: לבצע התפקדות של עובדי אל-על למפלגת הליכוד. ככל שיתפקדו יותר עובדים ובני משפחותיהם (הבוגרים), כך נוכל לחזק את כוח העבודה הארגוני שלנו. על כן, חברי מועצת העובדים ממליצים לכם, עובדי אל-על, להתפקד למפלגת הליכוד יחד עם בני משפחותיכם (ללא קשר להשקפותיכם הפוליטיות) במטרה להגדיל ולחזק את כוחנו כקבוצה משמעותית ובעלת השפעה במשק הישראלי".

- יו"ר מועצת העובדים של אל-על, שרון בן יצחק במכתב לעובדי החברה; 7 ביולי 2019

הקטעים מהמכתב שלפניכם הם תמצית ההשפעה הפוליטית בישראל, או במילים אחרות, מה היא הדרך הנכונה להשיג אותה. אין כאן שום דבר חדש. מתארגנת לה קבוצה של כמה מאות או אלפי אנשים, מתבייתת על מפלגת השלטון ומתפקדת אליה, מתוך כוונה להשיג לעצמה זכויות והטבות כאלה ואחרות. יש שיגידו שמדובר בניצול ציני של הדמוקרטיה, אך מה היא הפוליטיקה כי אם לא מאבק על חלוקת המשאבים? בעשור האחרון ואף למעלה מכך הצטרפו קבוצות מאורגנות לליכוד. 

קחו את עובדי התעשייה האווירית, עובדי רשות שדות התעופה, עובדי נמל אשדוד נהגי מוניות, אופנוענים ובטח עוד כאלה ששכחתי אך כבר הספיקו להיטמע במפלגה. הדוגמה החריפה ביותר היא של "הליכודניקים החדשים", חבורה של אנשים שלפחות חלקם בעלי עמדות שמאל אך התייאשו ממפלגות המחנה שלהם. הם אומרים זאת בגלוי: לא נשיג את השינוי דרך מפלגות נישה קטנות, כמו מרצ, שלעולם לא יהיו מפלגות שלטון וסביר להניח שלא יצטרפו לקואליציה. אז מה עושים?

התפקדות לליכוד היא דבר קל בסך הכל. ממלאים טופס עם פרטים אישיים הכוללים מספר כרטיס אשראי לגביית דמי החברות השנית ומסמנים וי בסעיפים שאינכם חברים במפלגה אחרת ושאתם מקבלים על עצמכם את חוקת הליכוד, שסביר להניח שלא תקראו אותה אף פעם. הצעירים שבכם יוכלו להצטרף לפעילויות של "צעירי הליכוד", שפעם היו פעילים יותר וכיום בעיקר מגיעים לאירועים של חברי הסיעה בכנסת ופחות יוזמים משהו, זה לפחות הרושם שאני מקבל.    

"מי הבוס?", כתבה בכאן 11 על פנחס עידן, יו"ר ועד רשות שדות התעופה

מתי מתחילים באמת להשפיע? לאחר "תקופת צינון" של שנה וארבעה חודשים אז אתם יכולים להצביע בבחירות המקדימות (הפריימריז) ולסמן על גבי טופס 11 מועמדים שאתם חפצים ביקרם. במידה ותרצו לנסות את מזלכם ולהתמודד לכנסת ולשאר המוסדות בהם יש נציגים של הליכוד, עליכם לצבור תקופת הכשרה של שלוש שנים לפחות כחברי מפלגה ולשלם כ-7,000 ש"ח דמי השתתפות. לפני שתתחילו לתפור חליפות ולהקים מטה, נחזור שלב אחד אחורה. אם אתה מצפים לפעילות תוססת כחברי מפלגה, כדאי להנמיך ציפיות. לרוב אף אחד לא יזמין אותכם לשום אירוע, וגם אם תגיעו תפגשו שם הרבה עסקנים פוליטיים, חברי מרכז ליכוד, קשישים עם עודף זמן פנוי וכמה צעירים שמפנטזים על קריירה בכנסת או בשירות הציבורי.

קחו בחשבון דבר אחד חשוב: כל עוד אתם מתפקדים חופשיים ובודדים אף אחד מבין נבחרי המפלגה לא באמת יספור אותכם, מהסיבה הפשוטה שאתם לא כוח אלקטורלי עבורו. תהיה מפלגה דמוקרטית אשר תהיה, החברים נמדדים במסות, כלומר החל מקבוצה של כמה עשרות. כמעט ואין חבר כנסת שיפנה מזמנו היקר לטובת חבר מפלגה בודד שרוצה לקדם אינטרס כזה או אחר, אבל אם יבואו אליו נציגים של קבוצה משמעותית - העניינים יתחילו איכשהו לזוז. 

ככלל, פוליטיקה מבוססת על יחסי "תן וקח". נבחר הציבור צריך לדעת שיצא לו משהו מהמעורבות שלו בסוגיה מסוימת. זו יכולה להיות חשיפה תקשורתית, פתיחת דלתות למוקדי כוח במדינה או פשוט קידום הצעות חוק - עיקר העשייה של כל חבר כנסת.     

כתבה בערוץ 10 על יאיר כץ, הבן של חיים כץ, יו"ר הוועד בתעשייה האווירית

במפלגות דמוקרטיות למתמודדים יש אינטרס להגיע פעם נוספת לספסלי הכנסת, לכן בתקופת הפריימריז הם מפשילים שרוולים, "חורשים" את הארץ ובעיקר מפעילים את הקבוצות הנאמנות להם. קבוצות מתפקדים אלה, היכולות לכלול גם אלפי חברים, משפיעות ישירות על גורל המערכה. בשלב זה מתחילים גם ה"דילים"; המתמודדים מחלקים ביניהם את חברי הקבוצות על מנת לעזור לקולגה לעבור את המשוכה. הקבוצות מצידן שמות מצפות שיתוגמלו על העזרה לאחר הבחירות.  

במה מתבטאת העזרה הזאת? החל מדברים פשוטים כמו סידור עבודה לקרוב משפחה כלשהו, או לפונה עצמו ועד לדברים הנוגעים לענייני רגולציה והגדלת ההכנסה החודשית. אין כאן אידאולוגיה וישנן קבוצות, כמו למשל של התעשייה האווירית או ועד נמל אשדוד שפעם היו חברים במפלגת העבודה ולפני כמה שנים עברו לליכוד. אם ראשי הקבוצות לא משיגים משהו או נתקלים בקשיים ביורוקרטיים כאלה ואחרים, הם יכולים להלך אימים על השר הרלוונטי. לכן, הם פועלים כל העת "לשתול" את האנשים שלהם כמעט בכל משרד ממשלתי, ובייחוד באלה הנוגעים לכספים, חוק ומשפט. 

דרך פעולה נוספת היא קידום "רשימות חיסול" בפריימריז. דהיינו, אם שר או ח"כ מסוים שמו "עצים בגלגלים" לקבוצה מסוימת, הנקמה תוגש קרה ואותו נבחר ציבור עלול להגיע למקום נמוך ברשימה לכנסת או בכלל להיות מוצא ממנה. כל האמצעים כשרים ובתחבולות תעשה לך מלחמה. זוהי הפוליטיקה מאחורי הקלעים. היא יותר משמעותית מהפתק שלנו בקלפי כל כמה שנים (או אף פחות מכך ב-2019).   

כתבה ביומן של הערוץ הראשון על אלון חסן, לשעבר יו"ר ועד נמל אשדוד

זהו מאבק כוחות כמעט יומיומי, שבסופו של דבר משפיע גם על כל אחד ואחת מאיתנו. לדמוקרטיה בתוך המפלגות יש מחיר והוא מדיף לעתים ריח לא נעים, אך זה עדיין עדיף מרשימות מהונדסות ומלאכותיות שרשימתן נקבעת על ידי איש אחד שדואג להגיד לכולנו כמה הוא דמוקרט דגול. נכון, מידת ההשפעה הפוליטית שלי כמתפקד מפלגה בודד כמעט בטלה בשישים, אך לפעמים כל קול באמת קובע.   

השריפה בצוללת הרוסית - תעלומה בים ברנץ

סביר להניח שזיעה קרה התפשטה על גבו של ולדימיר פוטין כששמע על השריפה הקטלנית בצוללת החשאית AS-12 הקרויה גם "לושאריק". "רק זה היה חסר לי", הוא בטח אמר. הנשיא הרוסי ראה מול עיניו צוללת אחרת, "קורסק" שמה, שטבעה לאחר פיצוץ במדור הטורפדו יחד עם 118 אנשי צוותה ב-12 באוגוסט 2000. האירוע הטרגי הזה היה למעשה הספתח המרכזי לקדנציה של הנשיא רב העוצמה ומבחן מנהיגות עבורו. פוטין נכשל במועד הזה ולא דאג לתת את ההנחיות לחלץ את אנשי הצוות שנותרו בחיים והתקבצו במדורים אחרים של הצוללת. 

"חשוך כאן מכדי לכתוב, אבל אנסה על פי התחושה. נראה כי אין שום סיכוי, אולי 10-20%. אני מקווה שלפחות מישהו יקרא את זה. הנה רשימת האנשים ממדורים אחרים שכעת (נמצאים) במדור התשיעי וינסו לצאת. ברכות לכולם, אין להתייאש", כתב אחד הנספים, בתקווה קלושה כי החילוץ המיוחל בוא יבוא. מכתבו נמצא על גופתו כעבור יותר משנה, בסתיו 2001 כאשר הרימו את הצוללות מקרקעית ים ברנץ. הרבה מים (קפואים) עברו בים הצפוני ולעתים הסוער הזה, אך למרות מרחק של 19 שנים, נראה כי ישנו דמיון בין האירועים.  

הצוללת AS-12 "לושאריק", תמונה שהודלפה ברשת

המרחב הימי הארקטי הוא בעל חשיבות אסטרטגית עליונה עבור רוסיה. בשנים האחרונות היא תובעת בעלות על חלקים נרחבים ממנו הנמצאים הרחק מגבולותיה היבשתיים. הסיבה לכך היא כלכלית ואסטרטגית. האוקיינוס הקרח הצפוני הוא מקור בלתי נדלה של מחצבים ובהם הגז והנפט - ההערכה היא ששוכבות בו 90 מיליארד חביות נפט ו-47 טריליון מ"ק (מטרים מעוקבים) של גז טבעי. כלומר, מדובר ב-13% מכלל הנפט ו-30% מכלל מקורות הגז הטבעי בכדור הארץ. 

כידוע, רוסיה היא אחת היצואניות הגדולות של הנפט והגז ועושה כל מאמץ למצוא משאבים נוספים. מעבר לכך, האוקיינוס הזה הינו דרך שייט חשובה המקצרת מרחקים בין אירופה לאסיה ולאמריקה. מאז ומעולם, רוסיה לא ראתה בעין יפה מעבר של ספינות מערביות, ובייחוד ספינות קרב וצוללות של ברית נאט"ו כה קרוב אליה. כמו כן, מעטים יודעים אבל בקרקעית האוקיינוס מונחים כבלי תקשורת רבים בהם זורמת כמות עצומה של מידע מכל הסוגים, שכל המדינות שיש להן צוללות עושות מאמצים כדי לדלות אותו ולהעבירו לגופי המודיעין שלהן. פה למעשה מתחיל חלק מהסיפור של "לושאריק".    

חלק מהצוות של הצוללת "קורסק" במסדר לידה

האזכרה הראשונה לאנשי הצוות, 2001

לפי פרסומים שונים, בעיקר ברוסיה, הצוללת הגרעינית AS-12  שהושקה בשנת 2003, הייתה מיועדת למשימות מחקר מיוחדות וחשאיות עבור האגף המנהל הראשי של מחקרי עומק הים של משרד הביטחון הרוסי. הצוללת הזו מיועדת לפעול בעומק רב של עד 3,000 מטרים ואף כפול מכך. אנשי הצוות היו שייכים ליחידה סודית שמספרה 45707 הממוקמת בבסיס הצי בפטרגוף שליד סנט פטרסבורג. 

היחידה כוללת יחידה של אקוונאוטים (מדענים הפועלים בסביבה תת-מימית לאורך זמן) ומעבדת מחקר. חלק מקציני היחידה משרתים בבסיס של הצי הצפוני בסברומורסק, שם גם נמצאות שאר הצוללות האטומיות. 25 אנשי הצוות שהיו בזמן האסון של הצוללת היו אנשי צבא בכירים מאוד ומומחים בתחומם. שר הביטחון הרוסי סרגיי שויגו פתח צוהר זעיר ליחידה ואמר ש""שבעה מהנספים היו קפטנים מדרגה ראשונה (מקביל לדרגת אל"מ בצה"ל), ושלושה היו קפטנים מדרגה שנייה (מקביל לדרגת סא"ל). פרטים בדבר 11 השורדים לא נחשפו. 

שניים מהקפטנים מהדרגה הראשונה היו גם גיבורי רוסיה. שמותיהם פורסמו רק שלושה ימים אחרי השריפה. פוטין הורה לשויגו להחזיר את הצוללת לכשירות במהירות האפשרות ווידא שאין נזק לכור הגרעיני של כלי השיט. דוברו של הנשיא, הכה חרד לתדמיתה של רוסיה, נשבע כי "משימתה של הצוללת הזאת לא תפורסם לעולם, כי זה סוד ביטחוני".   

14 הקצינים הבכירים שניספו בשריפה. צילום: משרד הביטחון הרוסי

מה בדיוק עשו הקצינים הבכירים במעמקים? - על כך שתיקה רועמת של הממסד הרוסי. מרוב הדיווחים מתברר שהם עסקו בהאזנה לכבל תקשורת כלשהו, כאמור על מנת לדלות מידע מודיעיני. כמו כן, בהרמה של ציוד ביטחוני כמו אמצעי לחימה או לוויינים מקרקעית הים. יש לציין כי הייעוד הראשוני של כל צוללת צבאית בעולם הוא השגת מודיעין ומתן התראה. אבל לא מן הנמנע ש"לושאריק" עשתה גם דברים שנראים בהחלט דמיוניים. ברוסיה אפילו לא קוראים לה צוללת אלא "תחנת כוח גרעינית הפועלת במים עמוקים". תמונה שלה לא פורסמה רשמית בשום מקום, גם לא בערך שהוקדש לה בוויקיפדיה. 

תחילה, התמונה שנבחרה באתרי החדשות הרוסיים היא של צוללת מחקר כתומה, מה שהטעה בוודאי קוראים רבים וגרם להם לחשוב שקבוצה של חוקרים סך הכל שייטו להם במעמקי הים כדי לחקור את הטבע שלו ולא בכירים במערך המודיעין של משרד הביטחון. הרוסים יכולים בקלות לכבוש את המקומות הראשונים בעולם בדיסאינפורמציה, או בשמה העדכני - "פייק ניוז",  והם עשו זאת לא פעם. 

בשנת 2000, זמן קצר אחרי הטביעה של ה"קורסק" נפגש פוטין עם משפחות צוות הצוללת שנספו וספג קיטונות של זעם שהביכו אותו מאוד ובדיעבד הוא הצטער על כך. לא היו לו תשובות טובות לספק לאותם אנשים שחשו כי הממסד למעשה הפקיר אותן וגרם למותם של יקיריהן ברשלנות. במקרה של "לושאריק" הסקת המסקנות והתמיכה במשפחות הייתה מהירה מאוד; פיצויים נרחבים, דירות, מכוניות ולימודים חינם לילדים עד גיל 18. כמו כן, 14 הנספים יזכו לעיטורי כבוד מטעם המדינה ונקברו כמובן כגיבורים. 

"הקצינים שילמו בחייהם למען חיי הצוללת", אמרו ברוסיה. וזה הסיפור בעצם, המטרה מקדשת את האמצעים. שום אסון ואובדן של חיי אדם לא גרם לרוסיה, עוד מגלגולה כבריה"מ מלסגת ממשימה כלשהי, במיוחד אם מדובר במשהו בעל ערך אסטרטגי ומודיעיני. איננו יודעים למשל כמה אנשים אבדו בדרך לחלל עד שיורי גגארין הפך לאדם הראשון שהגיע לשם. השריפה בצוללת AS-12 כובתה, הסיפור הושתק ובמהרה יצלול חזרה לתהומות הים, בהם השליט הוא השקט.   

גוש עציון - בעקבות ההיסטוריה, המורשת והטבע

"אם קיימת ירושלים עברית, אזי התודה הראשונה של ההיסטוריה הישראלית ושל העם כולו נתונה בראש ובראשונה ללוחמי גוש עציון"  

- דוד בן גוריון, 1948

גוש עציון כעוף החול הוא. אזור עם היסטוריה התיישבותית ארוכה מאמצע שנות ה-20, דרך שנות ה-30 וה-40 עד תש"ח, כאשר נפל ל-19 שנים ארוכות של כיבוש ירדני וחודש בספטמבר 1967, על ידי ילדי הלוחמים שמסרו נפשם על הגנת היישובים הנצורים במלחמת העצמאות. אל הגוש הגיעו מאז ומעולם האיתנים והנחושים. בעשורים לפני הקמת המדינה היה זה שטח קשה להתיישבות בהרי יהודה הסלעיים. החורפים עד היום יכולים להיות קרים, סוערים ומושלגים, ממש כמו באירופה. תוסיפו לזה את האתגר הביטחוני בדמות כפרים ערביים עוינים ותקבלו אתגר שמעטים יכלו לעמוד בו. אך למרות הכל, מגדל עדר, כפר עציון, משואות יצחק, רבדים ועין צורים סימנו את הדרך ל-14 יישובים ולמעלה מ-100 אלף תושבים המאכלסים כיום את האזור ההררי שבין בית לחם לחברון. אך לא רק בהתיישבות ובהיסטוריה עסקינן, גוש עציון הוא פנינה תיירותית ומקום נהדר לפעילויות לכל המשפחה לאורך כל עונות השנה.     

האלון הבודד

כמה דרכים יקחו אותכם אל הגוש: כביש 60 לדרום מכיוון ירושלים או צפונה בהר חברון במידה ואתם מגיעים מבאר שבע והסביבה. אך הדרך היפה ביותר היא כבישי הל"ה שמספרם 375 ו-367 היוצאים מאזור פארק בריטניה ומבית שמש. הייתם בפרובאנס, טוסקנה או לכל הפחות בגליל? כשעה נסיעה סך הכל מתל אביב תראו הרבה ירוק בעיניים; החל מהחורש הדרומי של יער ירושלים, דרך עמק האלה ולבסוף ביערות גוש עציון עצמו. הנוף משכר ועושה צורך פשוט לעצור בצד ולצלם כמה תמונות למזכרת. חבריכם וודאי לא יאמינו לכם וקרוב לוודאי יגידו שקפצתם לאירופה.   

נופי גוש עציון

היה זה כנראה טיולי העשירי אם לא החמישה עשר לגוש עציון. לרוב זה היה עם קבוצה וכך גם הפעם, עם חברים מהעבודה ובאדיבות המועצה האזורית. אם אתם מגיעים על הבוקר כדאי להתחיל את היום עם קפה ומאפה בבית קפה החממה שבמרכז המסחרי של כפר עציון. לשם גם הגענו אנחנו וזכינו במאפים טריים ופריכים ובקפה שלא מבייש את דומיו במרכז תל אביב. אם חובבי הצומח אתם, אז סמוך למקום נמצאת משתלה בה ניתן לרכוש פרחים, עציצים וצמחי תבלין.    

בית קפה החממה, כפר עציון

כפר עציון יכניס אותכם לאווירה המיוחדת וההיסטורית של הגוש. הוא היה ונשאר קיבוץ דתי, אך כיום נראה יותר כמו ישוב קהילתי יוקרתי ורק הלולים שלצידו מסגירים את טבעו השיתופי. גן הזיכרון של הקיבוץ הוא חורשה יפה שבין עציה נסתרים כמעט חורבות הבתים שעמדו על תילם לפני 1948. המוזיאון לתולדות ההתיישבות הוא אחד המבנים הבודדים ששרדו את הכיבוש הירדני ושם, לצד הסיפורים על תולדות ההתיישבות בהר והמערכה עליו, תראו סרט מרגש באורך של כשעה על ההיסטוריה של הגוש בתש"ח והכמיהה לחזור אליו. חלק מהצופים בקבוצה יצאו ממנו עם דמעות.      

    

הפארק בכפר עציון

לא רחוק משם, בית ספר השדה ייתן לכם את כל המידע לטיולים בסביבה ובאתר האינטרנט שלו תוכלו להירשם לכמה מהם. בכוונתכם להישאר ללילה? הצימרים ובית הארחה שבכפר הם מקום טוב ל"שים בו את הראש" ובמחיר הוגן, יחסית למקומות האירוח שבגליל. עם העליה בפופולריות של חדרי הבריחה, נמצא אחד גם בקיבוץ. מבנים בצורה של איגלו, מול החניה של גן הזיכרון, עוררו גם הם עניין מיוחד. הבנתי שהם משמשים בעיקר להדרכות או לקורסים בצבא. 

האלון הבודד הוא הלב הפועם והסמל של הגוש ומופיע על דגליו. בפעמים הראשונות כשנסעתי אליו כמעט ופספסתי אותו כי הוא חבוי מעט בצידי הכביש שליד המועצה האזורית. גילו מוערך בכ-700 שנה לכן ענפיו של העץ הקשיש נתמכים על ידי עמודים המזכירים קביים. האלון הזה היה מושא הכיסופים לגוש במשך 19 שנה ונצפה מרחוק על ידי פליטי היישובים וילדיהם. לאחר מלחמת ששת הימים הפך האלון לסמל שיבת האזור לשליטה יהודית. לידו הוקמה אנדרטה המוקדשת ליישובי טרום-תש"ח והלוחמים. בביקור האחרון לצערי לא הספקנו להגיע אליו, אך הוא יחכה לי שם.    

עם אבא ליד האלון הבודד, 2012

מקום שבו לא הייתי שנים, אם בכלל, הוא חוות ארץ האיילים הנמצאת בתוך יער עציון, הצופה לנוף עוצר נשימה של עמק האלה. החווה הקסומה הזאת היא מקום אידאלי לבילוי לכל הגילאים. סיפרו לנו שהחווה הזאת היא הגשמה של חלום ילדות שרצו להגשים שני חברים, שחיפשו להקים מקום בטבע. אם תגיעו עם המשפחה, הילדים ודאי ייהנו מהחי-בר העשיר הכולל פינת ליטוף. החווה היא ביתם של למעלה ממאה בעלי חיים, ובמתחם המיוחד תוכלו לפגוש איילים, יחמורים, ראמים, יעלים, גמלים, לאמות, סוסי פוני, כבשים, עיזים, פרה, יענים ועוד.        

חוות ארץ האיילים

מוזיאון האספנות בחווה

בעת הביקור בחווה היינו בקוצר של זמן לכן הספקנו ביקור חטוף במוזיאון האספנות. למי שמתעניין ברכבי אספנות ובפריטים שהיו פעם בכל בית, ייתן המוזיאון תמורה מלאה. זהו מבנה עץ דו-קומתי ובכניסה עומדים הרכבים, כמה מהם משנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת. בקומה מעל תצאו למסע בזמן אל העשורים הראשונים של המדינה ותראו מלא כלי בית ובהם מכונות כתיבה, טלפונים עם מחוגה, פטיפונים, תנורים ואף פוחלצים. פינה מיוחדת הוקדשה למחתרות ההגנה, האצ"ל והלח"י; תלויים מסמכים נדירים, תמונות של חברי הארגונים, אמצעי קשר ועוד - ממש מוזיאון בתוך מוזיאון. 

משם מיהרנו לאומגה שמסתבר שהיא הארוכה בארץ והשנייה באורכה בעולם; 400 מטרים אורך ו-140 מטרים מעל גובה פני הקרקע.  הצטיידנו במעין רתמות לרגליים  ועלינו למגדל הזינוק. קפצתי והנסיעה הייתה מהירה מאוד, השניות הראשונות היו מלחיצות למען האמת. באמצע המסלול הנוף למטה היה משגע והייתי מוכן לנסוע ככה עוד כמה מאות מטרים מעל העמק. בנקודת ההגעה חיכינו לג'יפ פתוח שאסף אותנו חזרה לחווה. עצמתי לרגע את העיניים והייתי בטוח שאני נוסע בהאמר מנהלה בצבא, עם כל הקפיצות בדרך השטח והאבק מסביב. אם האומגה לא תספיק לכם בחווה ישנו מתחם אקסטרים הכולל מתקני ספורט אתגרי ובהם קירות טיפוס, פארק חבלים, טרמפולינות, קליעה למטרה ואף מתקני מיני לונה פארק.     

  

האומגה הארוכה בארץ

אני מניח שתהיו רעבים אחרי החווה, אז זה בדיוק הזמן לארוחת צהריים מצוינת במסעדת רוזה שבמצודת עציון, לא רחוק מצומת הגוש וכמעט בתוך יער קטן. מודה שזה ביקורי הראשון במסעדה והתפלאתי איך עד כה לא סעדתי שם. רוזה היא מסעדת בשרים מלאה בכל טוב ובמחיר הוגן. יכינו עבורכם סלטים טריים, חומוס ופוקצ'ות פריכות כמנות ראשונות. המנות העיקריות הן גולת הכותרת - כמה סוגים של בשרים לבחירה הישר מהגריל והמעשנה. הבשר עסיסי, ארומתי ופשוט נפלא. רק תבחרו: כבדי עוף, קבב טלה, פרגית עם עשבי תיבול, סטייק אנטריקוט אנגוס או סינטה של 250 גרם, וזה לא הכל. לצידם יכול להיות צ'יפס או תפוחי אדמה קריספיים. ישנם גם שלוש מנות פסטה, המבורגרים, טורטיות ושתי מנות דגים. אם מסעדה כזו הייתה קיימת בתל אביב, אני בטוח שקשה היה למצוא מקום פנוי.    

מסעדת רוזה, מצודת עציון

 אכלתם ושבעתם? נמצאים במקרה באזור צומת הגוש ומחפשים משהו מתוק? כדאי שתקפצו לשני מקומות. הראשון, בית הקפה והקונדיטוריה אינגליש קייק שם תוכלו ליהנות משפע מאפים ובהם עוגיות בכל מיני צורות וצבעים, עוגות, פאיים, קרואסונים, וגם מוצרים ללא סוכר או גלוטן. השני, יקבי גוש עציון. אם תסתכלו מערבה בצומת הגוש אז תראו את שורות הגפנים של היקב. גוש עציון הוא מקום אידאלי לייצור יין בזכות גובהו הרב יחסית (כ-1000 מטרים מעל פני הים). החורפים הקרים מיטבים עם הכרמים שנותנים תוצרת של יינות בוטיק איכותיים. בתיאום מראש תקבלו סיור ביקב וטעימות של כמה סוגי יינות וליקר הדובדבן המצוין שמיוצר שם. אם תקנו יין לבן, כדאי לשלב אותו בארוחת פסטה או דגים שמוגשת במסעדת היקב. לבחירתכם יהיו גם כמה סוגי קינוחים.   

ביקבי גוש עציון

הגעתם ביום חם ובא לכם להתרענן? ברחבי הגוש ישנם כמה מעיינות ובהם עין חובלה ועין יצחק הנמצאים לא רחוק מהיישוב בת עין ומסלול הליכה קצר מפריד בניהם. ביום פחות חם כדאי ללכת במסלול דרך האבות המסומן באדום ומתחיל באלון הבודד ומסתיים בנווה דניאל - מרחק של 2.5 ק"מ. המסלול נקרא כך בגלל שלפי האמונה בדרך זו אבותינו עברו בתקופת המקרא. הגוש מפורסם גם בזכות אמות המים שלו שנחצבו בנחל הפירים. המרכזית בהן היא אמת הביאר שנחצבה על ידי אנשיו של המלך הורדוס כל הדרך בואכה ירושלים של תקופת הבית השני. זוהי מנהרה תת קרקעית שאורכה 150 מטרים שבחלקה הראשון ישנו מעין אולם בו תראו סרט משעשע המוקרן על הקיר ובו סיפור החציבה המוצג בשפה של ימנו. לאחר מכן, בירידה במדרגות יהיו לכם שתי האופציות: ללכת בנקבה שעומק המים בה הוא קצת מעל גובה הברכיים, או לעשות מסלול עילי ולהגיע לאחת מפינות החציבה. במידה ותיכנסו למים, כדאי מראש להגיע בסנדלים ולא ללכת יחפים בגלל הקרקעית החלקלקה. בימי הקיץ ובחגים האתר מפעיל בריכות שכשוך לילדים ומתנפחים לילדים, השכרת אופניים, פינת יצירה ובישולי שדה.     

אמת הביאר

אם כבר הזכרנו את המלך הורדוס אז בוודאי שלא תרצו לפספס את הארמון המפואר שלו הקרוי ההרודיון. אתר ארכאולוגי מיוחד ומרשים זה נמצא במזרח גוש עציון בספר מדבר יהודה. זהו הר מלאכותי בצורת חרוט אותו בנה הורדוס במאה הראשונה לפני הספירה כמבנה המשלב ארמון מפואר ומבצר. זהו גם המקום היחיד הנושא את שמו של המלך היהודי ממוצא אדומי, ושם הוא גם בחר להיקבר. ההרודיון נשמר יחסית טוב אחרי הכיבושים וההרס שהוא עבר ב-2000 שנים האחרונות, פשוט גן עדן לחובבי ארכאולוגיה. אפשר לראות די בבירור את החומות, מגדלי השמירה, העיר הקטנה "הרודיון תחתית", הבריכות והפסיפסים וכמובן את הארמון עצמו. במקום קיימות גם מחילות מסתור מימי מרד בר כוכבא, כנסיות ביזנטיות, בית כנסת, בתי מרחץ ומקווה, תאטרון הרודיאני, מקום קבר המלך ותצפית נוף פנורמית נהדרת לכל היישובים מסביב בואכה בית לחם ואף ירושלים, ביום עם ראות טובה. כיוון שזהו גן לאומי של רשות הטבע והגנים, אז הכניסה אליו בתשלום כלכל האתרים. אך כדאי לעקוב מפעם לפעם באתר האינטרנט של רט"ג לגבי לגבי חוויות שונות בעתיקות ובהן טיולי זריחה ושקיעה, תצפיות כוכבים, סיורי עששיות לאור ירח, והופעות של אומנים.       

ההרודיון

בדרכם הביתה ולקראת סוף היום, כל עוד השמש עדיין זורחת, אני ממליץ להגיע למצפור ה-1,000 שנמצא ביישוב נווה דניאל, ליד האנטנה הגדולה של היישוב. שמה של תצפית יפה זו הוא מהגובה של המקום מעל פני הים. בימים עם שמיים צלולים תוכלו לראות משם את הים התיכון ודרום גוש דן, במזרח - את הרי אדום, בצפון - את ירושלים, ובדרום - את צומת הגוש. כדי להקל עליכם, במקום הותקנו משקפות ומפה עם האתרים הבולטים באזור. בסיורי ההסברה הראשונים שעשיתי לגוש, פתחנו את היום דווקא שם על מנת להדגיש את חשיבותו האסטרטגית של המקום הנישא הזה לביטחון ישראל. אך אחרי שתבקרו ותיהנו, לא תצטרכו שום שכנוע לחזור לשם כמוני, לחבל התיירות המוביל של יהודה ושומרון, פעם אחר פעם.    

מצפור האלף