הקסם של כפר כמא: חוויה צ'רקסית בלתי נשכחת

ארץ ישראל תמיד הייתה בית לקבוצות מיעוט לאומיות, זאת בהיותה צומת פרשת דרכים של אימפריות ומעצמות באלפי השנים האחרונות. יהודים, נוצרים, מוסלמים ודרוזים הם הפסיפס האנושי שמרכיב את ארץ הקודש ובתוכם יש חלוקות לעדות ולפלגים. בקרב המוסלמים, יש קבוצה אתנית בחברה הישראלית המשתייכת לאסלאם הסוני והיא הצ'רקסים. כמה מכם מכירים אותה? חובבי הכדורגל יציינו את ביברס נאתכו, שהיה קפטן נבחרת ישראל בכדורגל ועשה חיל באירופה. חובבי כדורסל הנשים אולי זוכרים את בת דודתו נילי נאתכו ששיחקה במכבי רעננה, באליצור רמלה ובנבחרת ישראל. היא איבדה את חייה בתאונת דרכים ב-2004 בגיל 22 בלבד. 

ייתכן ששמעתם שפה מוזרה עם עיצורים גרוניים שלא דומה לשום שפה אחרת ולא הצלחתם לפענח את מקורה, ומה שעוד יותר מיוחד שהיא נכתבת באותיות קיריליות אך אף דובר רוסית לא באמת יכול לקרוא או להבין את הכתוב - אז זוהי הצ'רקסית או האדיגית, כפי שהיא קרויה במקור. לאחרונה טיילתי בכפר כמא, היישוב הצ'רקסי הגדול בארץ וגיליתי עולם שלא הכרתי ושרבים מאיתנו טרם שמעו עליו. אז מיהם הצ'רקסים? מאיפה הם הגיעו ומה מיוחד בהם? בואו איתי ותגלו.  

ריקוד צ'רקסי מסורתי. צילום: עופר מולדובן 

חשבתם שפתח תקווה הייתה המושבה הציונית הראשונה? אייבק נבסו, מדריך במרכז המורשת הצ'רקסית בכפר כמא, טוען שהם הקדימו את אם המושבות ב-10 ימים אי אז ב-1878. נחזור לימים שרכבו פה על סוסים עם חרב באבנט בין הרים ובין ביצות שטרם יובשו והאימפריה העות'מאנית שלטה בארץ. גם בדעיכתם במהלך המאה ה-19 היו העות'מאנים ציר מרכזי בין אירופה לאסיה והיו אחראים על יישוב מחדש של עמים שונים ברחבי האימפריה. לאיסטנבול היה ונשאר אינטרס מיוחד בעמי הקווקז וכאן נכנסים הצ'רקסים לעלילה. העם הקשוח והמחוספס הזה איכלס את מדינתו צ'רקסיה במרכז הקווקז לחופי הים השחור במשך מאות שנים והיה דווקא פגאני ונוצרי במקור. רובם התאסלמו במאה ה-16 בהשפעת אנשי דת עות'מאנים והפכו להיות תלויים בהם.   

מבט למרכז הכפר  

המרכז למורשת הצ'רקסית

בשנים 1864-1763 כרסמה האימפריה הרוסית בצ'רקסיה, זאת משאיפתה להתפשט דרומה לעומק הקווקז ולספח לעצמה שטחים אסטרטגיים. אצל הרוסים המושג "כיבוש נאור" הוא אפילו לא המלצה וגם במקרה זה היה מרחץ דמים של הצד המותקף. קרוב ל-80 שנים לפני התוכניות השטניות של הנאצים, ביצע צבא הצאר תחילה "גירוש ויישוב מחדש" ובהמשך "הכנעה סופית" של "אנשי ההרים". מילים מכובסות אלה לא מתארות אפילו לא במקצת טבח אכזרי שנמשך 4 שנים והביא למותם של למעלה ממיליון צ'רקסים, לפי הערכות שונות. מאות אלפי פליטים ברחו מעבר לגבול לאימפריה העות'מאנית וזו פיזרה אותם לאזורי ספר כדי לחזק את שליטתה בהם. הלוחמים הצ'רקסים התאימו למשימה וכך מעטים מהם הגיעו במהלך שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-19 לארץ ישראל. לאחר תלאות רבות התחיל פרק חדש בחייה של קהילה זו.  

מפת אזור הקווקז מהמאה ה-19  

פרש צ'רקסי. ציור מאת הצייר קרול פופ דה סטמארי מאמצע המאה ה־19

הצ'רקסים שהגיעו לארץ ישראל נתקלו באותם אתגרים כמו היהודים מהעליות הראשונות. הם היו צריכים לתפוס קרקעות והיו להם מאבקים בשל כך ובשל סיבות אחרות עם האוכלוסייה הערבית והבדואית המקומית שלא קיבלה אותם בעין יפה והתייחסה אליהם כמו אל פולשים וסוכנים פרו-עות'מאניים. למרות הדת המשותפת, נתגלעו פערים תרבותיים שבחלקם נהפכו לסכסוכים אלימים של ממש שנמשכו עשרות שנים. מתוך שלושה כפרים ידועים שהוקמו, שרדו עד היום שניים: ריחאניה שקרוב לגבול עם לבנון וכפר כמא שבגליל התחתון, שניהם הוקמו בסביבות 1878-1876. הכפר השלישי, מאז (Mez), נעזב בשל בעיה ידועה בארץ באותן שנים - מחלת המלריה. היו עוד כמה נסיונות התיישבות קטנים שלא צלחו והתושבים עזבו למדינות שכנות.  

לוחמים צ'רקסים – צפון ארץ ישראל, 1900

דווקא עם היהודים מצאו הצ'רקסים שפה משותפת והיחסים שלהם עם אנשי היישוב היו טובים. אולי זו שותפות גורל של מהגרים שנרדפו וחוו פרעות בארצות המוצא, אולי אויב משותף ששתי הקהילות היו צריכות להתמודד איתו וכמובן האתגרים המשותפים של יישוב הארץ ושמירה על הבית והמשק. קשרים אלה הלכו והתהדקו בתקופת המנדט הבריטי וביתר שאת לאחר הקמת המדינה. הצ'רקסים, ששימשו כנוטרים (שומרים) בתקופת היישוב ועזרו רבות במבצעי העפלה, השתלבו במהרה בכוחות הביטחון הישראליים וקשרו את גורלם עם העם היהודי. זאת, תוך שהם שומרים על שפתם ותרבותם הייחודיים מדור לדור.   

נוטרים יהודים בריקוד אותו למדו מהצ'רקסים, 1938. צילום: זולטן קלוגר

שירת המואזין של תפילת יום שישי במסגד הכפר קיבלה את פנינו. אישתי נרתעה קמעא וחשבה שהגענו לכפר ערבי, אך לא כך היה הדבר. היא הופתעה מהמראה האירופאי של הצ'רקסים שראינו ברחובות ומהעברית המשובחת שבפיהם. במראה ראשוני, כפר כמא הוא שילוב בין ישן לחדש. ליבו של הכפר הוא אזור ציורי עם דרכים צרות שחלקן לא עבירות לרכבים ולצידן יש בתים בני עשרות שנים לפחות עם בולטות ניכרת של אבן הבזלת בקרבם. כמו בגולן, הבזלת היא חומר בנייה איכותי וחזק אשר שומר על החום בתוך הבתים בחורפים הקרים של הצפון ועל קרירות והפחתת עומס חום בתוך חלל החדר בימי הקיץ החמים. ברמת הגולן למשל תראו מבנים ישנים רבים בנויים מבזלת מהסיבה הפשוטה שזוהי אבן נפוצה מאוד ברמה הגעשית. במסגד בכפר כמא יש שילוב של הבזלת עם אבן מסביבת הכפר בשיטת בנייה מסורתית שנקראת אבלק ומאפיינת את סגנון המבנים הממלוכיים שאולי כמה מכם נתקלו בהם בירושלים העתיקה.   

המסגד בכפר   

בית מעוטר בסמל הצ'רקסי 

הממלוכים הגיעו בחלקם מצ'רקסיה והוכשרו להיות חיילים-עבדים באימפריה המוסלמית. עם הזמן הם צברו כוח שלטו בארץ ישראל במשך כ-250 שנה, בין 1260 ל-1517, אז הוכרעו על ידי העות'מאנים שהשתלטו על אדמותיהם באזור הלבנט ומזרח אפריקה. הצ'רקסים בארץ ממשיכים את המורשת הקווקזית של הממלוכים. הם משמרים אותו קוד כבוד ואותה רוח לחימה שאפשרו לממלוכים להפוך מעבדים לשליטי האימפריה החזקה ביותר במזרח התיכון בזמנם.   

טיול בכפר כמא הוא גיחה קטנה לחו"ל לארץ רחוקה ומסתורית. נראה שלכל בית יש את הסיפור שלו. אחד המפורסמים שבהם הוא בית שאמי, אחוזה שהוקמה בתחילת המאה ה-20 והייתה ביתה של משפחה צ'רקסית אמידה שהגיעה מאזור דמשק ושילבה מגורים, חנות ומפעל טחנת קמח במקום. שמו נגזר מהמוצא המשפחתי - א-שאם זהו שמה המוסלמי העתיק של סוריה. בית נודע נוסף הוא בית משפחת חתוקאי שמשמש דוגמה לבנייה צ'רקסית מסורתית עם שימוש באבן ובמרפסות רחבות. הבית נמצא בסמטאות ההיסטוריות בלב הכפר והוא אתר חובה לכל מבקר. לעיתים רואים התחלות בנייה של בתים ומסתבר שחלקן מוקמו מעל חפירות ארכאולוגיות מסביבות המאה ה-6 לספירה. בשטח הכפר היה יישוב ביזנטי וכעת מחכים להמשך חפירות של רשות העתיקות, תהליך שיכול לקחת גם שנים רבות ובזמן הזה השטח נראה נטוש משהו ומלא בצמחייה יבשה.   

בתי האבן והבזלת במרכז הכפר

מהבתים הישנים והסמטאות הגענו למוזיאון הקטן אך המרשים של הכפר. כל חדר בו מספר דרך תמונות ומיצגים מעניינים את הסיפור הצ'רקסי החל מהלבוש המסורתי; העיצוב המיוחד של השמלות המהודרות; ה"שוואשה" - מדי הלוחם על שלל מרכיביו; ההכנות לחתונה - מסתבר שפעם בני משפחת החתן היו "חוטפים" את הכלה שלא קיבלה אישור מאביה להינשא לבחיר ליבה; מיטת התינוק שבעת נענוע משמיעה צליל כמו של פעימות הלב כדי להרגיע את הפעוט; הצגת בית המטבח הצ'רקסי ובו שולחן האוכל העגול הקטן עם שלוש רגליים על מנת לאפשר לו לעמוד גם במשטחים לא מיושרים וכמובן הגבינות הטעימות ששווה להגיע למחלבת אלברוס ולקנות כמה מהן.   

תלבושות מסורתיות במוזיאון 

מיטות לתינוקות ופעוטות   

כלי נגינה 

רעבים? בכפר יש שתי מסעדות ביתיות מומלצות. הראשונה, "המטבח של סוזי" עם מיטב המטעמים הצ'רקסיים בשילוב עם תבשילים יומיים. רצוי להזמין מקום לפחות שבועיים-שלושה מראש. השנייה, "המטבח של לונה" ששם דגש על גבינות וסלטים. האירוח הוא לקבוצות של 6 אנשים ומעלה. שווה להגיע גם לצ'מבורגר, המבורגריה קטנה שמכינה קציצות מבשר משובח. מחפשים משהו מתוק לקינוח? כדאי לקפוץ ל"קפה דנול", הצמוד למרכז המורשת, שבו יגישו לכם מאפים טריים ומתוקים שנמסים בפה לצד משקאות טעימים שיחממו אותכם בימי החורף.     

חלוז' ומתזה – אוכל צ'רקסי מסורתי. צילום: אבי דרור

קפה דנול

סיימנו את הסיור בכפר כמא עם מידע רב והבנו עד כמה היהודים והצ'רקסים קרובים זה לזה ועד כמה הערבות הדדית היא חזקה. לשני העמים יש חזון לאומי דומה: לקבץ את כל העם במולדת ההיסטורית. לכן הצ'רקסים עושים מידי פעם כנס בינלאומי שנועד לשמר את הקשר בין הגלויות הצ'רקסיות. מדינת ישראל היא מודל עבור אנשי כפר כמא וריחניה. עם עתיק שחזר לארצו ההיסטורית ושחרר אותה מידיה של אימפריה רבת-עוצמה. ההרים הירוקים של הקווקז היא "ארץ התנ"ך" שלהם. אך נכון להיום קשה להגיד שהצ'רקסים יצליחו לממש את החזון שלהם, אלא אם עמי רוסיה ימרדו נגדה וישיגו את עצמאותם.   

צ'רקסים בלבוש מסורתי ועם דגלי הלאום שלהם בכפר כמא. צילום: DJ Adam photographer

המשטר הרוסי האוטוריטרי עדיין דומיננטי ומדכא היטב כל שאיפה לאומית ברפובליקות האתניות של מדינת הענק. אייבק, המדריך, סיפר שלימודי השפה הצ'רקסית צומצמו מאוד ברוסיה וכך גם שידורי הטלוויזיה באותה השפה. זאת לצד דיכוי כל סממן של נרטיב צ'רקסי עצמאי. בישראל קורה בדיוק ההפך המוחלט בהקשר הזה ושני הכפרים הצ'רקסיים פורחים ומהווים פניני תיירות, תרבות, קולינריה ומורשת. אז אם אתם מתכננים נסיעה לצפון ורוצים ליהנות ממופע ריקוד יפה וייחודי, לאכול ארוחה מלאת מטעמים או לראות מקומות ציוריים המשלבים את הקווקז עם פרובאנס או טוסקנה - שימו פעמיכם לכפר כמא. מובטח לכם יום צ'רקסום.